*, ש"ז, כמו שִׂיד, Kalk; glu, plâtre; lime, plaster: מגלגלין בצי' על גבי סיד1 רותח אבל אין מגלגלין את הביצים על גבי עפר הרותח (ר' שמעון בן גמליאל, תוספת' שבת ג יב). ומודה ר' יהודה בסיד שיכול לגומרו שסדין אותו במועד (שם מו"ק א ט). פוסק עמו וכו' ועל הסיד מששקעו בכבשן (ב"מ ה ז). מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכתלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד (ב"ב ב א). ונאכל גדיש הכל במשמע וכו' וכן מדבך של אבנים ושל צרורות שהתקינו לסיד (מכי' משפט' יד). הכל מודין שאם היה לו שם סיד או צרורות או אבנים או גיפסוס מותר (ירוש' שביע' ג ב). בינה יתרה נתן בהם הקב"ה (לאומות) ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת2 (ר' יהודה, סוט' לה:). מה סיד אין לו תקנה אלא שרפה אף אותם האומות אין להם תקנה אלא שרפה (רבא בר שילא, שם). איבעיא להו הן וסידן או דילמא הן בלא סידן (ב"ב ג:). סלע הבא בידים זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן זה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד (שם יז:). — וסמן לצבע לבן: מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל וכו' (נגע' א א). הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר וכו' ושל סיד דיהה ממנה (שם ב). — ולמשֹׁח את עור הגוף: ר' יודה אומר אשה לא תסוד מפני שניבול הוא לה ר' חנינה ור' מנא חד אמר בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו וכו' (ירוש' ע"ז א א). בנות עניים טופלות אותן בסיד (שבת פ:). — ובסהמ"א: ומן הרפואות המהדקות הנה היא מופלאת בחבישה וכו' וחרסית וסיד המת (קאנון ד ד ב ה).