ש"ז, מ"ר מַחֲשַׁכִּים, מַחֲשַׁכֵּי, — כמו חשֶׁךְ: הוי המעמיקים מיי' לסתר עצה והיה בְמַחְשָׁךְ מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו (ישע' כט יה). והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מַחְשָׁךְ לפניהם לאור ומעקשים למישור (שם מב יו). — ומקום חשֶׁךְ: בְּמַחֲשַׁכִּים הושיבני כמתי עולם (איכ' ג ו). שתני בבור תחתיות בְּמַחֲשַׁכִּים במצלות (תהל' פח ז). — ומליצה, ידידו מַחְשָׁךְ, החשך הוא ידידו, הוא תמיד בחשך, אין לו ידיד אחר אלא חשך: הרחקת ממני אהב ורע מידעי מַחְשָׁךְ1 (תהל' פח יט). — מַחֲשַׁכֵּי ארץ, המקומות הנסתרים: הבט לברית כי מלאו מַחֲשַׁכֵּי2 ארץ נאות חמס (תהל' עד כ). — ובהשאלה במליצה, °מַחֲשַׁכֵּי הגוף: ברכי זכה בעד מחשכי הגוף מאירה, את שם זהר העולם איום ונורא (ר"י הלוי, ברכי נפשי). — ומחשכי הסברה: ושאר מתי המדבר היו עובדים ע"ז והולכים במחשכי הסברות אשר לא יועילו ולא יצילו (ר"י אבן לטיף, הקד' שעה"ש).
1 עי' הערה לערך מחש, אך לפי הנסחה המסורה זוהי הכונה היותר מתישבת על לשון הכתוב ולפי הענין.
2 פרש ריב"ג מחשך זה במשמ' אדם חשוך, רשע.