ש"נ, בכנ' מַחְתָּתוֹ, מ"ר מַחְתּוֹת, מַחְתֹּת, מַחְתֹּתָיו, מַחְתֹּתֶיהָ,  — כלי מתכת לחתות בו גחלים מהיקוד, Kohlensohaufel; pelle-à-charbon; fire-shovel: ועשית סירתיו (של המזבח) לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו וּמַחְתֹּתָיו לכל כליו תעשה נחשת (שמות כז ג). ולקח מלא המַּחְתָּה גחלי אש מעל המזבח (ויקר' טז יב). ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מַחְתָּתוֹ ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת (שם י א). קחו לכם מַחְתּוֹת קרח וכל עדתו ותנו בהן אש (במד' יו ו-ז). ויקח אלעזר הכהן את מַחְתּוֹת הנחשת אשר הקריבו השרפים (שם יז ד). ואת הספים ואת הַמַּחְתּוֹת ואת המזרקות (ירמ' נב יט). — ובתו"מ: הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף וכו' נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו וכו' הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים (יומ' ה א). והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח וכו' נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות (תמיד א ד). מי שזכה במחתה צבר את הגחלים על גבי המזבח מרדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא (שם ו ב). הוציאו לו כף ריקן מלשכת הגזית ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס (יומ' מז.). מה היו כליו (של מזבח הזהב) כף ומחתה כף לקטרת סמים ומחתה להכניס בה גחלים היה מניח המחתה של גחלים על גבי המזבח ומנער הקטורת שבכף לתוכה על גבי הגחלים (מד"ר במד' ד). — *מחתה פרוצה, *מחתה שלמה (כלים ב ג-ז). — ומַחְתָּה קטנה, למנורה וכדומ': ומלקחיה (של המנורה) וּמַחְתֹּתֶיהָ1 זהב טהור (שמות כה לח). — ובחכמת הככבים, °שם אחת הצורות של הככבים: הי"ג (מצורות הכוכבים) המחתה וכוכביו ז' (ראב"ע, ראש' חכמה א). י"ג צורת מחתה ובערבי אלמגמרה (ראב"ח הנשיא, חשבון מהלך הכוכבים). ראיתי לבאר בקום הזה שמות השלשים וששה צורות הנוספות וכו' הזאב עקרב המחתה קשת וכו' (דוד גנז, נחמ' ונעים שה).