1 עי' הערה לקמן.

2 כך הנסחה המסורה שלנו, ואין ספק בדבר כי המלה מטה כצורתה כבר היתה בנסחת ספרי המתרגם היוני, הואיל ותרגם φυλὴ  במשמ' שֵׁבֶט משבטי העם, וכבר התלבטו כל המפרשים הקדמונ' והחדשים בפרוש פסוק זה ולא מצאו שום דבר שיעשה מליצת הכתוב טבעית כלשון בני אדם, כי אין טעם בקריאה פתאם שִמעו שֵׁבֶט , לפי תרגום היוני, או שמעו מקל הפורענות, לפי פרוש רש"י ורד"ק.  יונתן תרגם:  שמע מלכא ושלטונא, אבל השמוש בהשם מַטֶּה סתם במשמ' מֶלֶךְ אינו טבעי.  גם החדש' לא מצאו שום פרוש טבעי ונאות לפי הענין, ולכן הסכימו רֻבם להגהת Ewald, לפי השבעים, שמעו מטה ומועד העיר, ואין אני צריך להעיר עד כמה מליצה זו איננה עברית טבעית.  אך אין ספק בדבר שהפסוק כלו לא נמסר לנו בנסחתו האמתית, כי גם חלקו הראשון אינו מתפרש בדרך טבעי.  והנה כבר ראו קצת החדשים כי אנשי העיר שעליה דבר הנביא התעוררו אז להיטיב דרכיהם ובאו לשאלו במה יקדמו את ה' וגו', והוא ענה להם:  הגיד לך אדם מה טוב וכו', אך מה שלא הרגישו הוא כי בהדברים קול יי' לעיר יקרא הכונה היא לרעש שהיה אז בעיר ההיא, שעשיריה מלאו חמס וישׁביה דברו שקר (פסוק יב), ומפני קולו זה של אלהים ששמעו מתוך הרעש יראו ישׁבי העיר ורצו לשפר מעשיהם.  זו היא כונת הפסוק בכללו, ועל פי כונה זו אפשר להחזיר את הנסחה המסורה של הפסוק, שאין ספק שהיא משֻבשת, לצורתה הראשונה האמתית, ע"י הגהות קלות, שעל קצתן מעידים התרגומים הקדומים.  כי את הפעל יראה שבפסוק זה תרגמו השבעים במשמ' פחד, φοβουμένους, ודבר ברור הוא, שבמקום המלה שמך שבפסוק זה היה בנסחת השבעים וכמו"כ הפשיטא המלה שמו, כיון שהם תרגמוה במשמ' השֵם שלו.  ובהמלה תושיה כאן כבר התחבטו כל המפרשים ולא מצאו לה פרוש נאה במקום הזה.  עפ"י כל זה הנסחה הקדומה האמתית של פסוק זה מתגלה לעיני בצורה זו:  קול יי' לעיר יקרא ותושביה יירָאו, שמוע שמעו מטהו ומי יעדה עוד. השנויים שצריך לעשות בנסחה המסורה לכונה זו הם מעטים וקלים.  בהמלה תושיה נוספה ב, במקום יראה יֵיראו, ובמקום שמך, שבנסחת תרגום השבעי' היה כתוב שמו, — שמועַ, ולהמלה מטה צריך להוסיף ו, שנשמטה ע"י האות ו שבתחלת המלה ומי שלאחריה.  ע"י אלה ארבעה השנויים הקלים כל מליצת הכתוב נעשית טבעית ויפה מאד ונאותה לפי הענין, אלא ששתים מהמלים שבכתוב זה בנסחתו החדשה אינן כלל המלים הרגילות שראו בהן המפרשים עד כה עפ"י צורתן החיצונה, אלא מלים אחרות, משרשים אחרים, ובמשמעות אחרות.  המלה מטהו איננה כלל המלה מַטֶּה הרגילה , אלא שֵׁם מַט בהוספת הכנוי הוּ, כמו מֹטֵהוּ, ופרושו לפי הענין ולפי המקום הוא בלי ספק:  קול גערה חזקה.  ויש לזה סמך בלשון ערבית שהשרש מט' مظّ משמש בה במשמ' קטטה וגערה קשה.  אמר אבן מנסור בלשאנ אלערב, בערך מטט, וז"ל:  מאט'ה ומאט'ה ומט'אט'א ח'אצמה ושׁאתמה ושׁאררה ונזעה וכו' קאל אבו עבד אלממאט'ה אלח'אצמה ואלמשׁאקה ואלמשארה ושׁדה אלמנאזעה. — ובעבר': מאט'ה וכו' פרושו הוא התקוטט בו וחרף אותו והוכיחו קשה, ורב אתו וכו' אמר אבו עבד אלממאט'ה היא הקטטה וההתנגדות ועז המריבה.