ש"נ, (*מוטה), מ"ר מֻטּוֹת, (*מוטות), — חלק מכנף העוף, ובהשאלה לקצות החַיִל: וחלף (מלך אשור) ביהודה וכו' והיה מֻטּוֹת כנפיו מלא רחב ארצך (ישעי' ח ח). — ובפרט *קרסל כנף העוף: המוטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו (תנחומא, תזריע ח). — ועי' מֹט (מוֹט).