ש"נ, סמי' מִטַּת, בכנ' מִטָּתִי, מִטָּתֶךָ, מִטָּתוֹ, מ"ר מִטּוֹת, — כלי מכלי הבית עשוי עץ או ברזל וכיוצא בזה ישימו עליו כרים וכסתות וישכב עליו אדם או ישב עליו, Bett; lit; bed: ויגד ליעקב (שהיה חולה ונוטה למות) ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על הַמִּטָּה (בראש' מח ב). ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל הַמִּטָּה ויגוע ויאסף אל עמיו (שם מט לג). ותקח מיכל את התרפים ותשם אל הַמִּטָּה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר חלה הוא וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמר העלו אתו בַמִּטָּה אלי להמתו (ש"א יט יג-יה). כה אמר יי' הַמִּטָּה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות (מ"ב א ד). — ולשכב, לישן: ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מִטָּתֶךָ ובבית עבדיך (שמות ז כח). והוא שכב את משכב הצהרים וכו' ויבאו הבית והוא שכב על מִטָּתוֹ בחדר משכבו (ש"ב ד ה-ז). וישכב על מִטָּתוֹ ויסב את פניו ולא אכל לחם (מ"א כא ד). נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מִטָּה ושלחן וכסא ומנורה מ"ב ד י. ותעל ותשכבהו על מִטַּת איש האלהים (שם כא). הנה מִטָּתוֹ שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל (שה"ש ג ז). יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מִטָּתִי בדמעתי ערשי אמסה תהל' ו ז. הדלת תסוב על צירה ועצל על מִטָּתוֹ (משלי כו יד). התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על מִטָּתוֹ וימת (דהי"ב כד כה). — חֲדַר הַמִּטּוֹת: (ותשם יהושבע את יואש) ואת מניקתו בחדר הַמִּטּוֹת ויסתרו אתו מפני עתליהו (מ"ב יא ב). — ולשבת עליה: ויקם מהארץ וישב אל הַמִּטָּה (ש"א כח כג). בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מִטָּה ובדמשק ערש (עמוס ג יב). — ובפרט לסֹב עליה אצל השלחן במשתה וכדומ': השכבים על מִטּוֹת שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו ד). וישבת על מִטָּה כבודה ושלחן ערוך לפניה (יחזק' כג מא). גלילי כסף ועמודי שש מִטּוֹת זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת (אסת' א ו). והמן נפל על הַמִּטָּה אשר אסתר עליה (שם ז ח). — ולשא את הַמֵּת אל בית הקברות: קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי הַמִּטָּה (ש"ב ג לא). — ובתו"מ בכל הענינים: הנודר מן המטה מותר בדרגש (ר' מאיר, נדר' ז ה). המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה (סוכ' א ח). המפרק את המטה להטבילה (כלים יט א). ישבו על הנסר על הספסל על הגשיש של מטה (זבי' ג א). ומיסב עמו על המטה ואוכל עמו על השולחן (נדר' ד ד). סדר היסב בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראשו של ראשונה והשני לו למטה הימנו (תוספתא ברכ' ה ה). בערב שבת הוא (האבל) זוקף את מיטותיו במוצ"ש הוא כופן (ירוש' מו"ק ג ה). שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו (ר' יוסי בר' יהודה, שבת קיט:). (קונם) שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס (נדר' פא:). ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקב"ה יפרע לכם שכר טוב (ר' אלעזר, מד"ר שה"ש, סמככוני). אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע כמה צער הוא מצער עד שיבשלה והבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים (ר' ינאי, שם ויקר' כח). ואין להם עצים לבשל בהן והן שוברין מטותיהן ומבשלין בהן (ר' אבהו, שם, פתי איכה). מלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה התחיל מצטער וכו' הביאו לו מטה ארוכה התחיל פושט עצמו ומותח איבריו (ר' יהודה בר' סימון, שם שה"ש, הנך יפה דודי). נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנוולת הבית אינה מכוונת המטות אינן מוצעות (שם במד' ב). מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלם (אדר"נ לה). — ואמר המשורר: ועוד תשתה עסיס רמון ותשכב במטות שן ומקלעת פקעים (ר"ש הנגיד, דבריך). ובנות עדינות הָגלו ממדינות ממטות רעננות ומנוחות שאננות (ר"י הלוי, יונה נשאתה). — ולמשכב איש ואשה: אפילו הוא עמה במטה (גיט' ח א). (אשה קולנית היא) כל שקולה הולך ממיטה למיטה בשעת תשמיש (רב, ירוש' כתוב' ז ז). גרוש שנשא גרושה ארבע דיעות במיטה (פסח' קיב.). (אדם וחוה) עלו למטה שנים וירדו שבעה (ר"י בן קרחה, מד"ר בראש' כב). אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחד ( ר' ברכיה, שם ויקר' יז). — ובהרחבה, במשמ' זרעו, יוצאי חלציו: ולמה נאמר באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלימה (ת"כ, בחקותי ב ח). בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה שכינה אמר שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו (ר"ש בן לקיש, פסח' נו.). — שִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, בָּעַל אשה: (קונם) שלא אכחול שלא אפקוס ושלא אשמש מיטתי יפר (נדר' פא:). ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן הנכנס לביתו פתאום וכו' והמשמש מטתו בפני כל חי (רשב"י, נדה יו:). נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה (ר"א בנו של ריה"ג, מד"ר בראש' לו). המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה (פסח' קיב:). בא מן הדרך ושימש מטתו הווין לו בנין ויתקין (רבה, גיט' ע.). הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהא שיעור חצי מיל מפני ששד בית הכסא מלוה עמו (שם). המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית (בראש' מח ב). אסור לאדם שישמש מטתו ביום (ר' יוחנן, נדה יו:). המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה (שם). חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת (שם לח.). אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון (ריש לקיש, תענ' יא.). חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון (שם). בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל (ריב"ל, ירוש' יומ' ח א). שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל (ר' יעקב בר' אבון, שם ברכ' ג ד). לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית (ר' חונא, שם ג ה). כל אותן השנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושימשו מטותיהן (רב יוסף, מו"ק טו:). — וְהַשֵּׁם *תַּשְׁמִישׂ הַמִּטָּה: יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה (ר' אליעזר, יומ' ח א). המדיר את אשתו מתשמיש המטה בש"א שתי שבתות (כתוב' ה ו). נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה וכו' וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה (ר' שמואל בר' יצחק, ירוש' תענ' א ו). מנעתה (שרה את הגר) מתשמיש המיטה (ר' אבא, מד"ר בראש' מה), ועי' תשמיש. — ומטת המת: אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד וכו' ר"י אומר (הנשים) הסמוכות למטה מטפחות (מו"ק ג ח). נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה ( ברכ' ג א). חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים (סנה' מז.).
אפריון. — *גָּשִׁיש. — *כִּלָּה. — *כסת. — *כר. — לשון, *לשונות המטה. — *מזרן. — *מעי המטה. — מצע. — *נקליט. — *נרוָד, לשאת המת. — *עקרב. — *עריסה. — *ערסל. — *קניף.