1, ש"ז, בכנ' מִטְּהָרוֹ, – בית המלכות, Dynastie: ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו וכו' הרימות ימין צריו השמחת כל אויביו אף תשיב צור חרבו ולא הקמתו במלחמה השבת מִטְּהָרוֹ2 וכסאו לארץ מגרתה הקצרת ימי עלומיו העטית עליו בושה סלה (איתן האזרחי, תהל' פט לט-מו).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בעשרה כ"י וששה דפוסים קדמונים (גנזב'), ובס"א: מִטֳּהָרוֹ, מִטָהָרוֹ, מִטְּהֳרוֹ, מִטָהֳרוֹ. וכבר אמר ריב"ג, וז"ל: ואמרו השבת מִטֳּהרוֹ בפאר הטית בקמץ שלא בהקשה כי העקר שיהיה כמו מקדָש יי' (בראש' טו) והיה ראוי להיות בהסמכו אל הכנוי בקמץ גדול ובא חטף (הרקמה, שער ל). וכן ראב"ע ורד"ק. ובמ"ש: במקרא גדולה הטית בקמץ לבד ובכמה ספרים מהדפוס וכ"י כתוב מטהרו בשוא לבדו וספרים אחרים הטית בחטף קמץ וכן כתבו ר' יונה והראב"ע ורד"ק שהוא בחטף קמץ לתפארת בעבור אות הגרון וכן דגש הטית לתפארת כדגש מקּדש ה'. ע"כ. ורש"פ בהנקוד האשורי אמר: הנפרד מִטְהָר ובכאן הוא ביחס הפעול והקמץ שבטית הוא ההד של הקמץ שלאחריו והדגש שבו אינו לתפארת אלא הוא מן אותן שקדמו להמצאת הנקודות. ע"כ. וקצת החדשים הגיהו הגהות מתחלפות, שאין בהן טעם. והנה פרשו הקדמוני' מלה זו במשמ' טהרה, ובהשאלה בענין זהר ותפארה, אך זה דחוק, ולפי הענין וההקבלה ל"וכסאו לארץ מגרת" נראה כי הכונה בשֵׁם זה היא למשפחת המלך, לבית המלכות, ויש קצת סמך לזה בערב' בשרש ט'הר ظھر, והשם ט'אהרה ظاھره, במשמ' משפחה, ואולי הדגש בהטית בא להורות שאין מלה זו משרש טהר הרגיל אלא משרש אחר, והוא השרש ט'הר בערבית, שהיה גם בלשון עברית והיה משמש במשמ' שהוא משמש בערב'.