מַטֶּה

ש"ז, סמי' מַטֵּה, בכנ' מַטְּךָ, מַטֶּךָ, מַטֵּהוּ, מ"ר מַטּוֹת, מַטָּיו, —  א) עץ ארוך,  ודק, ישאהו אדם בידו להשען עליו או להכות בו,    Stab; bâton; staff: הכר נא למי החותמת והפתילים וְהַמַּטֶּה האלה בראש' לח כה.  חתמך ופתילך וּמַטְּךָ אשר בידך שם יח.  ויאמר אליו יי' מזה בידך ויאמר מַטֶּה שמות ד ב. ואת הַמַּטֶּה הזה תקח בידך שם יז.  ויקח משה את מַטֵּה האלהים בידו שם כ.  קח את מַטְּךָ והשלך לפני פרעה וכו' וישלך אהרן את מַטֵּהוּ לפני פרעה וכו' וישליכו איש מַטֵּהוּ ויהיו לתנינם ויבלע מַטֵּה אהרן את מַטֹּתָם שם ז ט-יב.  הנה אנכי מכה בַּמַּטֶּה אשר בידי על המים שם יז.  נטה את ידך בְּמַטֶּךָ על הנהרת שם ח א.  ויתנו אליו כל נשיאיהם מַטֶּה לנשיא אחד וכו' שנים עשר מַטּוֹת וּמַטֵּה אהרן בתוך מַטֹּתָם וינח משה את הַמַּטֹּת לפני יי' באהל העדת במד' יז כא-כב.  וישלח את קצה הַמַּטֶּה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש ש"א יד כז.  היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט ואת מרימיו כהרים מַטֶּה לא עץ ישע' י יה.  ועורר עליו יי' צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב וּמַטֵּהוּ על הים שם כו. —  ומ"ר °מַטִּים:  וכל יוצא למלחמה בחרב ספר אותו הודף במטים ראב"ע, הראית ברֵכות, כ"י בודלי'. —  וּמַטֶּה להכות בו, לרדות בו:  אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה וּמַטֵּהוּ ישא עליך בדרך מצרים ישע' י כד.  שבר יי' מַטֵּה רשעים שבט משלים שם יד ה.  כי מקול יי' יחת אשור בשבט יכה והיה כל מעבר מַטֵּה מוסדה1 אשר יניח יי' עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם בה שם ל לא-לב. —   ובמליצה, הַמַּטֶּה, מַטֵּה הָרֶשַׁע שבו ירדו התקיפים את החלשים והעניים:  הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ הַמַּטֶּה2 פרח הזדון החמס קם למטה רשע יחזק' ז י-יא. —  ובמליצה, הזעם הוא בידו מַטֶּה להכות בו:  הוי אשור שבט אפי וּמַטֶּה הוא בידם זעמי ישע' י ה. —  והחמס:  החמס קם לְמַטֵּה רשע יחזק' ז יא. —  מַטֵּה הַשֶּׁכֶם, חלק מהָעֹל:  כי את על סבלו ואת מַטֵּה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין ישע' ט ג. —  מַטֵּה עֹז, מפואר שביד המושל:  נדו לו (למלך מואב) כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מַטֵּה עז מקל תפארה ירמ' מח יז.  ויהיו לה מַטּוֹת עז אל שבטי משלים וכו' ויבשו מַטֵּה עזה אש אכלתהו יחזק' יט יא-יב.  מַטֵּה עזך ישלח יי' מציון רדה בקרב איביך תהל' קי ב. —  וּמַטֶּה לחבט בו זרעוני השדה:  כי בַמַּטֶּה יחבט קצח וכמן בשבט ישע' כח כז. —  ובמליצה, מַטֶּה לֶחֶם, תמיכה ומשען של לחם, שבר מַטֵּה לַחְמוֹ של פלוני, עשה שלא יהיה לו לחם:  בשברי לכם מַטֵּה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו וייקר' כו כו.  הנני שבר מַטֵּה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה יחזק' ד יו.  ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מַטֵּה לחם שם ה יו.  ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מַטֵּה לחם והשלחתי בה רעב שם יד יב.  ויקרא רעב על הארץ כל מַטֵּה לחם שבר תהל' קה יו. —  °וּמַטֵּה התבונה:  וציץ פרח במטה התבונה עלי מעין פליליה וחכמה ר"י בן חסדאי, הלצבי חן. —  ב) בהשאלה, חלק מיוחד מחלקי עם אחד, צאצאי איש אחד שהם נקראים כלם על שמו, מַטֵּה יְהוּדָה, מַטֵּה לֵוִי וכו', כמו שֶׁבֶטStamm; tribu; tribe : בצלאל בן אורי בן חור לְמַטֵּה יהודה שמות לא ב.  ואתכם יהיו איש איש לַמַּטֵּה  איש ראש לבית אבתיו הוא במד' א ד.  אלה קריאי העדה נשיאי מַטּוֹת אבותם ראשי אלפי ישראל הם שם יו.  החלצו מאתכם אנשים לצבא וכו' אלף לַמַּטֶּה אלף לַמַּטֶּה לכל מַטּוֹת  ישראל תשלחו לצבא שם לא ג-ד.  זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה יי' לתת לתשעת הַמַּטּוֹת וחצי הַמַּטֶּה כי לקחו מַטֵּה בני הראובני ובית אבתם וּמַטֵּה בני הגדי לבית אבתם וחצי מַטֵּה מנשה לקחו נחלתם שם לד יג-יד.  וכל בת ירשת נחלה מִמַּטּוֹת בני ישראל לאחד ממשפחת מַטֵּה אביה תהיה לאשה וכו' ולא תסב נחלה מִמַּטֵּה לְמַטֵּה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מַטּוֹת בני ישראל שם לו ח-ט.  כי נתן משה נחלת שני הַמַּטּוֹת וחצי הַמַּטֶּה מעבר לירדן יהוש' יד ג.  כי היו בני יוסף שני מַטּוֹת מנשה ואפרים שם ד.  אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי הַמַּטּוֹת נשיאי האבות לבני ישראל מ"א ח א. —  ואמר הפיטן: חכמי מטהו (של הכה"ג) יזווגו לו, חפינת קטורת בעלייה להשכילו משול' בר' קלוני', סדר עבודה, אשוחח. —   ובתו"מ:  אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במטה הזה הוצאת ישראל ממצרים במטה זה קרעת להם הים במטה זה עשית להם נסים וגבורות מכי' בשלח, עמלק א.  עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ וכו' והקשת והמן והמטה והשמיר אבות ה ו.  המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בג"ע ר' לוי, פדר"א מ.  ונטה משה את ידו על הים ולא קיבל עליו להבקע והראהו ברית מילה וארון יוסף והמטה שחקק עליו שם המפורש ולא קבל שם מב. —  ובמליצה *הוא מַטּוֹ של פלוני, תומכו ומחזיקו בידו:  הלך משה ונפל על רגלי אלעזר ואמר לו אלעזר בני בקש עלי רחמים שאכנס לא"י וכו' השיב אלעזר ואמר למשה אתה ערבן שלכל ישראל ואתה מבקש לך ערב אתה הוא מטן שלכל ישראל ואתה מבקש ערב ר' חנינא בר אידי, מדר' תנא', דבר' לא יד. —  ותאר כבוד לאדם:  מַטֵּה אלהים, ותאר גנאי מַטּוֹת האליל, ואמר המשורר:  מטה אלהים הוא והוא מופת ואות בדור ומטות האליל נגדעו ראב"ע, מכת' לר"ש גמע. —  *מַטֶּה של טרבל, חלק מכלי הדישה:  הסלים שבקנתל והמטה3 של טרבל וקרן של כליבה פרה יב ט. —  ג) °מַטֶּה הָרוֹעֶה, הָרוֹעִים, שם צמח:  המימות אשר כבר בושמו בהם עלי החלפה וכו' וסחיטת מטה הרועים קאנון ג א א כג.  ואם יתלהב הראש מאד וכו' קח קמח שעורים קלויים ותלושם במי מטה הרועה שם שם ב יא. הרפואות המונחות על החמרא וכו' הם אלו החזרת ומטה הרועה פרקי משה ט.



1 בהרבה כ"י מוסרה בריש, ומוסרה כמו מוסרו, ואולי מקום שתי אלה המלים הוא אחרי המלה אשור שלפני זה.

2 אמר ריב"ג וז"ל:  ואעלמ אנ צץ המטה ענדי אשם ללמיל ואלזיע' לא ללעצי והו מת'ל פרח הזדון, ע"כ, ובעבר':  ודע כי צץ המטה אצלי שם לנטיה (מן הצדק) והחמס לא למקל והוא כמו פרח הזדון.  ורגלים לדבר כי זו היתה כבר דעת מסדר הספר ורשם על הגליון המלה הֶחָמָס לפרוש המלה המטה ונסרכה אח"כ המלה החמס ונכנסה לתוך גוף הכתוב רק שלא במקומה, אחר המלה הזדון, ואולי היתה סבת מה שנשתבשה המלה שלאחריה שהיה כתוב שם כך:  קמעל מטה הרשע, ונפלה במקרה העין שאחרי המם ונשאר רֶוח בין המם ובין הלמד כזה: קמ ל, וסבר המעתיק שהצרוף קמ הוא עבר מן קום והלמד היא ל שמושית וחברה להמלה מטה שלאחריה וסרך את המלה החמס שהיתה כתובה על הגליון לפרוש להמלה מטה, ושׂמהּ לפני הפעל קם, אך הנסחה האמתית היתה כך:  צץ המטה פרח הזדון קמעל מטה הרשע, וקמעל נרדף עם צץ, בערב' קמעל  قمعل, עי' זה הערך.

3 ושאלו בגמ' זבח' דף קטז:  מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקסא דדיישן דישאי.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים