°, מימיי, ת"ז, לנק' מֵימִית, מ"ר מֵימִיִּים, מֵימִיּוֹת, —  של מים, מטבע המים:  החלק הראשון מן החומר קבל צורת האש ואין לזו הצורה שם מיוחד רק אשות וכו' החלק השלישי קבל צורה מימיית ונהיה בו יסוד המים (ר"י א"ת, רוח חן ז).  יש בהם (בדגים) משותפים בין הב"ח המימיי ובין הב"ח הארציי (רשב"צ דוראן, מג"א, חלק יעקב ד).  שהחי ממנו ארציי מדברי והוא הגובר עליו טבע הארץ וממנו מימיי והוא הגובר עליו טבע המים (שם).  ובהיות קצת היסוד המימיי הכבד למעלה מהאויר הקל (ספורנו, בראש' א ז).  וסוף ישרוף אשר ירגיש כמרגיש ורוח יהיה רטוב ונמשך, ומימיי כמימיי ופועל לך רֶשע אשר ימטיר בראשך (עמנ', מחבר' כ).   נדע שאשר עלה מן האויר שהיה מים על דרך משל אמנם הוא נושא הצורה האוירית והוא מקבל עתה הצורה המימיית וזה כי האויר כששב להיות מים לא ימלט ענינו מאחד משני פנים וכו' רק שהאופן הראשון הוא נמנע רצוני שתהיה הצורה האויריית מקבלת הצורה המימיית וזה כי הצורה האויריית  כבר נעדרה ואיך תקבל הצורה המימיית (אמונה רמה א ב).  וזה החוש (חוש הטעם) הוא מימי ולא ירגיש בדבר הנטעם עד שידבק בו (מ' אלדבי, ש"א ד א).  והניחו (התוכנים החדשים) הכדור הנכבד אור האורים בטבור העולם והכדור העפריי והמימיי כאחד מצבא המרום במרום בכלל הכוכבים הנבוכים (אילם ליש"ר מקנדיא, כתב זרח ג יא).  אם אחר קץ הגבול נשאר השתן דק ומימיי ואין בו צבע אדום או נוטה לאדמימות יבשר החזרת החולי (מעשה טוביה, ארץ החדשה ג י).  רוח הנפשי טבעו קר וכו' וניזון מחלקי המימיים שבדם (שם א ג).  והכליות להפריד למשוך ולשאוב המימיי והמותריי מן הדם (נפוצות יהודה ט).  אם נערב מלח עם המים אז המלח נמס ונגר והיה למים וע"י זה יתמזגו חלקי שניהם יחד והיו לאחדים עד שיתהוה מהם מורכב חדש והוא עצם מימיי מלחיי (ראשי' למודים ב יט).