ב. מִינוּת

°, ש"נ, —  בלשון המחקר, איכות של מה שהוא מִין, שכולל בקרבו אנשים רבים:  כי המין אישים בפעל מין בכח כי יצטרך אל הפשטה ושהשכל הזה אישי בכח מין בפועל אחר שהוא נבדל וכו' ולזה יחוייב לו המינות ולזה היו הצורות בכח הזה מינים בפעל (נרבוני, מו"נ א ע).

חיפוש במילון: