1, ש"ז, בכנ' מִינוֹ, מִינֵהוּ, מִינָהּ, מִינֵהֶם (מִינֵיהֶם), מ"ר *מִינִים, סמי' *מִינֵי — א) קבוץ של יחידים משֻתפים באיכות וטבע מיוחדת הַמְצַיֶנֶת אותם מיחידים זולתם, Art; espèce; species: עץ פרי עשה פרי לְמִינוֹ וכו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע לְמִינֵהוּ ועץ עשה פרי אשר זרעו בו לְמִינֵהוּ (בראש' א יא-יב). ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים לְמִינֵהֶם ואת כל עוף כנף לְמִינֵהוּ (שם כא).  תוצא הארץ נפש חיה לְמִינָהּ בהמה ורמש וחיתו ארץ לְמִינָהּ (שם כד).  מהעוף לְמִינֵהוּ ומן הבהמה לְמִינָהּ מכל רמש האדמה לְמִינֵהוּ שנים מכל יבאו אליך להחיות(שם ו כ).  ואת הדאה ואת האיה לְמִינָהּ את כל ערב לְמִינוֹ ואת בת היענה וכו' ואת הנץ לְמִינֵהוּ (ויקר' יא יד-יו).  את אלה מהם תאכלו את הארבה לְמִינוֹ ואת הסלעם לְמִינֵהוּ ואת החרגל לְמִינֵהוּ ואת החגב לְמִינֵהוּ (שם כב).  משטוח לחרמים יהיו (הנחלים) לְמִינָה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד (יחזק' מז י). — ואמר בן סירא: יורדי הים יספרו קצהו ולשמע אזננו נשתומם שם פלאות תמהי מעשהו מין כל חי וגבורות רבה (ב"ס גני' מג כד-כה).  כל הבשר יאהב מינו וכל אדם את הדומה לו מין כל בשר אצלו ואל מינו יחובר אדם (שם יג יה-יו).  כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו (ב"ק צב: בשמו). —  ואמר המשורר: וכל עצם לעצמו שב וכל מין שב אלי מינו (רשב"ג, שמואל מת). — ומצוי בתו"מ: השסועה מין חיה (ר' אליעזר, ספרי דבר' קב).  לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו (הוא, ב"ק צב:).  שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע (ר' טרפון, כרית' ה ב).  המקבל שדה מישראל וכו' אם נותן לו מאותה שדה ומאותו המין תורם ונותן לו ואם משדה אחרת נתן לו וממין אחר מעשר ונותן לו (ר' יהודה, תוספתא דמאי ו ה).  הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין (הוא, ירוש' פסח' ב א).  פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה (הוא, חול' עט.).  כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט (תוספת' כלא' א יה).  הרוצה לעשות את שדהו שורות של תבואה ושורות  של מינין הרבה עושה תלמים (שם ב א).  הזורע את שדהו מין אחד אע"פ שהוא עושהו שתי גרנות נותן פאה אחת זרעה שני מינין אע"פ שעשאן גורן אחת נותן שתי פאות הזורע את שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת (פאה ב ה).  תלתן שהעלה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש (כלא' ב ה).  הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין בש"א שלשה תלמים של פתיח (שם ו).  כל מין זרעים אין זורעים בערוגה וכל מין ירקות זורעים בערוגה חרדל ואפונים השופים מין זרעים אפונים הגמלנים מין ירק (שם ג ב).  אין תורמין ממין על שאינו מינו (תרומ' ב ד).  מיני בשמים ומיני מתכות (שבת ט ו).  קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינים הרבה (שם ז).  הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין (ר' מאיר, נדר' ז ב).  שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן (נזיר ו א).  אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין (ערכ' ו ג).  היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט וכו' נותנים לו שני מינין מן המרובה (שם ד).  המינין הללו (שום בצל גריסין ועדשים) ע"י שיש כיוצא בהן בארץ ישראל צרכו חכמים ליתן להן סימן (ירוש' דמאי ב א).  המינין האסורין בפנייס האגוזין והאורז והשומשמין ופול המצרי (ר"ש בן זכריה, שם).  וזורעין את נירו (של האבל) פשתן וכו' אם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר (שם, מו"ק ב א). אין מברכין בורא מיני מזונות אלא בחמשה מינין בלבד (רב, ברכ' לה:).  היו לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (שבת עד.).  כל שבמינו ניצוד חייב וכל שאין במינו ניצוד פטור (שם קו:).  כוסמין מין חיטין. שיבולת שועל ושיפון מין שעורין (פסח' לה.).  אורז מין דגן הוא (ר"י בן נורי, שם).  כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם  מין בהמה היא אם מין חיה היא (רב יהודה, חול' פ.). — ומצוי בסהמ"א: שהטביע בטבע החתול צידת העכברים ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף וכו' וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטיה ותאוה אל מין ממיני הצמים והחיים (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ג).  הדבר שייוחד בו האדם והוא הכח מדבר וכו' לא ימצא באחד ממיני בעלי חיים זולתו (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). — ואמר המשורר: יחידה חשוקה ועדה מאושרת, שבחך נותנת וגדלך משוררת, בארבעת מינים שבעת ימים מספרת, וביום השמיני עצרת (ר"י הלוי, נשמת יחידה). — *מִין דָּבָר, דבר שהוא ממין הדבר המדֻבר עליו: לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו (רב חונה, ירוש' ברכ' ב ה). — °בְּמִינֵי דברים, בדברים ממינים רבים, ואמר המשורר: וינֻגע במיני נגעים, יאור ודם ודגי צפרדעים, ויכנע במימיו הרעים (ר"י הלוי, אפתחה שערי). — ב) *כְּמִין דָּבָר, כמו הדבר, דומה להדבר בצורתו וכדו': העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל (סוכ' א יא).  של סיד היו (הספלים) אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין (רבי יהודה, שם ד ט).  שער הניצוץ וכמין אכסדרה היה (מדות א ה).  וכסוי היה לו (להבזך) וכמין מטוטלת היתה עליו מלמעלן (תמיד ה ד).  פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס בכור' א ב).  רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל (שם ב ה).  המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים (שם ח א).  המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושים אדומים (נדה ג ב).  עיר שהיא בנויה כמין קשת (רב, ירוש' ערוב' ה א).  איזו היא של צפצפת העשויה כמין מגל פסולה כמין מסר כשירה (שם סוכ' ג ג).  ואותו היום תקופת תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן (חגי' יד:).  שעשה לו הקב"ה (למנשה) כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה (רשב"י, סנה' קג.).  כמין שני פולין יש (בגלגלת) מונחין על פי הקדרה (חול' מה.).  בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק (ר' אבא בר כהנא, מד"ר ויקר' יד). — וגם לדברים מָפשטים: (אשה שיש לה וסת) מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורת אוחזין אותה (נדה ט ח).  חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר (תוספתא ב"ק ז ג).  (ר' אבהו היה יושב וקורא בלילה ותפילין עליו) וכמין פיקדון היו בידו (ירוש' ברכ' ב ג). — ג) °בלשון המחקר וההגיון, שֵׁם למה שכולל תחתיו הרבה יחידים: ואמנם כאשר הרגשנו מרחק הטוב והרע בתולדות ראובן ושמעון וכן בחמור ראובן ושמעון וכו' ואין לנו לראות זה במין ראובן ובמין חמורו וסוגיהם א"כ אין כל ממה שיתחדש בכללים כי הכללים נבדלים מן הפרטים מצד היות אלה במין מקויימים (פי' יציר' לסהל בן תמים).  כי יש כלל גבוה כולל שפלים ופרטים והנה נקרא הכלל השפל הקרוב אל כלל הגבוה מין גבוה והקרוב אל הפרטים מין שפל וכו' והנה החי מין גבוה כולל העוף והבהמה והאדם והדג והאדם מין שפל כולל ראובן ושמעון (ראב"ע, יסוד מורא ב).  כי אישי הנמצאים אין תכלית למספרם וכאשר נתבונן במיניהם הכוללים אותם יהיה מספרם פחות מן האישים אשר תחתיהם כי כל מין מן המינים כולל אישים רבים והמינים יש תכלית למספרם וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם הכוללים אותם יהיה מספר הסוגים פחות ממספרם כי תחת כל סוג מהסוגים מינים רבים (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז).  וענין המין שהוא כולל שפל ממנו וצריך להיות מקבץ תחתיו אישים ר"ל פרטים כמו האדם שהוא כולל ראובן שמעון לוי והוא המין האחרון שאין תחתיו אלא  פרטים ויש כללים אחרים אמצעיים שהם סוג בערך מה שלמטה מהם ומין בערך מה שלמעלה מהם (הוא, רוח חן י).  והסוג והמין יאמר כל אחד מהם בהקש אל חבירו ולזה כאשר היו כללים יותר מאחד יודיע מאיש מה הוא והיה קצתו יותר כולל מקצת הנה היותר כולל סוג והיותר פורט מין (כל מלאכ' הגיון,   מבוא).  ואלה הדברים החלוקין הם כשני אישים שהן תחת מין אחד כראובן ושמעון שהם תחת מין האדם (ר"י אנטולי, הקד' מלמ' התלמי').  אחד ולא המין אשר יכלול תחתיו פרטים (עמנ' הרומי, חרוז על י"ג עקר',  JQR NS V, 535).  דרך חלוק הסוג אל המינים וכו' נקרא שם העליון סוג הסוגים ומין המינים סוף מדרגתם, ובאמצעיים דת נוהגים בצירוף למקיף מין שמותם, ובצירוף למוקף סוג נקראים וזה מטבע הצטרפותם (משה ריטאטי, מקדש מעט ד). — °קִיּוּם הַמִּין: שבגוף אישי האדם דברים מכוונים מהם מה שכוון בהם שמירת אישו ככלי המזון ומהם מה שכוון בהם עמידת מינו ככלי ההולדה (ר"ש א"ת, מו"נ א עב).  ועל דרך השלמות לא היה אדם ראוי להשתמש בו (באבר המשגל) אלא לאחד משני דברים לקיום המין או להקל משכבת זרע (אגר' החלום לרש"ט פלקיירא, JQR NS I, 472).  שאילני גן עדן קיימים באיש שאין בהם זרע לשיהיו קיימים במין שהדברים שהם קיימים באיש אין צריך שיהיו קיימים במין כמו הכוכבים והמזלות (ר"י קארו, תולד' יצחק, בראש').