*, ש"נ, — כנוי כללי לדעותיו של המִין: (בעקבות המשיח) הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה (ר"א הגדול, בריית' בסוף סוטה). מעשה בר' אליעזר שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון וכו' וכשנפטר מן הבמה היה מצטער שנתפס על דברי מינות וכו' אמר לו (ר"ע) שמא אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך (תוספתא חול' ב כד). הרחק מעליה דרכך זו מינות (ר"א, ע"ז יז.). האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות1 (מגי' ד ט). ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות (ספרי במדב' קטו). אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות2 (ר' יצחק, סנהד' צז.). כל חנופה שנאמר במקרא במינות הכתוב מדבר (ר' יונתן, מד"ר בראש' מח). שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים (בר קפרא, שם שה"ש, היושבת). בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטין לצד מינות (ר' בנימין, שם קהל', מה יתרון). — ובסהמ"א: למען כי עזיבת התפלה, לדרך חטא ומינות היא מסלה (ר"י חריזי, תחכמ' כד). לא נעשה כן (נס כזה) לא לענן ולא לקרקסני ראשי המינות (ראב"ד, ספ' הקבלה 51). ורוצה אתה תפארת הרבנים להקים סוכתה הנופלת והנהרסת אחרי כי צרעת המינות במצחות האנשים פורחת (פרופייט מפירפיניאנו, אגר' לרב חסדאי גאון). מים הרעים כנוי למינות ואמרו השמרו בדבריכם וכו' מפני שאם יהיו שם אנשים כופרים יפרשו אותם כפי אמונתם והתלמידים כבר שמעו אותם מהם ויחזרו למינות ויחשבו שזאת היתה אמונתכם (פי' רמב"ם לאבות א יא). אנשי מינות אומרים לגנות אין התורה רק חזיון, אין המכתב כאשר נכתב כי יש סודות בגליון (שיר על המורה, בדה"י גרץ בעבר' ה 51). ואז צדוק וביתוס תלמידי אנטיגונוס היו לראש וזאת היתה תחלת המינות שהלכו בזמן אנטיגונוס רבים למקדש הר גריזים (ר"א זכות, יוחסין, ערך שמעון הצדיק). ובשנת תרכ"ז היה מינות בבוהימיה שהיו אומרין שמותר לקחת כל אשה (שם, סוף מאמר נ', בספר החג לשטינשנ' 216).