מֵימִיּוּת

°, ש"נ, — איכות המים, טבע המים: והאשיות שוה בנערים ובבחורים והאויריות והמימיות בנערים יותר והעפריות בישישים (קאנון א א, במזג השנים). והמימות מתחלפים לא בעצם המימיות לבדו אלא כפי מה שיתערב בהם (שם א ב ב יו). וישתנה טעמה אל העפיצות לקפיאת מימיותה (שם א א, במהות הליחה). אך ראוי שתדע שהמים בגדר מימיותם שוי החלקים (שם א ב ב יו). העכול והמשיכה והדחייה לדם אל הגוף והמימיות אל הכליות והמררות אל המרה והשחורה אל הטחול (שם ג יד ג). ירצה שהם (המים הנגלדים) יקפאו ויסתם ענין המימיות אשר בהם ויהיו מים בכח לא בפועל (רלב"ג איוב לח ל). והשתן הוא מימיות הדם ותמצית החלטים ומורה על פעולת הטבע (מ' אלדבי, ש"א ד ב). או שהוא (הזרע) מתחלף באיכותו בחום ובהזלה ובמימיות (שם ד ג). ולזה כשהוא מצטנן הוא מתדקדק ומשתחר לפי שיצא ממנו האוירות ולא נשאר ממנו אלא המימיות (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). זיכוך הדם מן המימיות הדק (שם ג). שהם (הכליות) מושכים תמצית הדם ומימיותו שהוא דשתן כדי שיזונו מאותו הדם המועט הנמצא באותו המימיות ויועילו לנקות הגוף מהמימיות ההוא (אברהם שלום, נוה שלום ז ב ו).

חיפוש במילון: