מֵישָׁרִים, מֵשָׁרִים, שז"ר, — א) מה שהוא יָשָׁר ונכון, Geradheit; droiture; equity: הלך צדקות ודבר מֵישָׁרִים מאס בבצע מעשקות וכו' הוא מרומים ישכן (ישע' לג יה-יו). אני יי' דבר צדק מגיד מֵישָׁרִים (שם מה יט). מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מֵישָׁרִים (תהל' יז ב). אתה כוננת מֵישָׁרִים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (שם צט ד). לקחת מוסר השכל צדק ומשפט וּמֵשָׁרִים (משלי א ג). אז תבין צדק ומשפט וּמֵישָׁרִים כל מעגל טוב (שם ב ט). שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מֵישָׁרִים (שם ח ו). בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מֵישָׁרִים (שם כג יה-יו). כי אתה בחן לב וּמֵישָׁרִים תרצה (דהי"א כט יז). — שָׁפַט בְּמֵישָׁרִים, דן בְּמֵישָׁרִים: והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים בְּמֵישָׁרִים (תהל' ט ט). האמנם אלם צדק תדברון מֵישָׁרִים תשפטו בני אדם (שם נח ב). — וקצת במשמ' הסכמה ושלום בין נלחמים וכיוצא בזה: ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מֵישָׁרִים ולא תעצר כוח הזרוע (דני' יא ו). — ואמר המליץ: הנח לזות שפה ומישרים מלל וסורה ממסר מעל, כי כל אמריך מכֻתבים על יד ונמדדים במו שעל (ר"ש הנגיד, רעי התתאונן). — וכמו מישור, במשמ' העקרית: עמד ובנה בתים הרבה ופלטירים הרבה ומישרים הרבה שאין להם סוף וכו' ובנה מבוי שהוא ד' אמות על ד' ועושה בתוכו חצר שהוא ד' טפחים על ד' טפחים ועושה בתוכו פשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים (סדר אליהו רבה טז). — הלך הַיַיִן לְמֵישָׁרִים, התהלך בְּמֵישָׁרִים, היה יפה לשתיה: וחכך כיין הטוב הולך לדודי לְמֵישָׁרִים דובב שפתי ישנים (שה"ש ז י). אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכיס עינו יתהלך בְּמֵישָׁרִים אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש (משלי כג לא-לב).