1 עי' הערה שלקמן.

2 כך הנוסחה המסורה בכל הספרים, וראו בה הקדמונים וכמעט כל החדשים את המלה א. מֵישָר, ואמר קצתם, השבעים, עקילס, סומכוס, תאד' תרגום והירונימוס, כי הוא נושא המשפט, אלא שהוא כנוי לעלמות. וקצתם, רש"י ושאר המפרשים היהודים ורבים מהחדשים אמרו, כי היא משמשת כאן שמוש תה"פ והכונה היא שאהבוך (העלמות שבפסוק הקודם) בתם לבב. רש"י: אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה. ע"כ. והראב"ע פרש שהוא כנוי להיין. אבל כבר הרגישו רבים מהחדשים בקושי מליצת הכתוב לפי כל אלה הפרושים, ויבקשו לפרנס המליצה בדרך אחר. דר' יהודה אמר כי מישרים הוא שֵׁם נרדף לעלמות, והוא כמו שריה سريه בערבי'. אהרליך הגיה משירים אהבוך. וקצת החדשים מחקו לגמרה שתי המלים מישרים אהבוך ואמרו כי גם משקל הכתוב מסיֵע לזה, כי משקל הכתוב הוא שתים כנגד שתים בדלת ובסוגר: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, הוא משני איברים, כך הסוגר צריך להיות משני איברים: נגילה ונשמחה בך, נזכירה דדיך מיין, ושתי המלים מישרים אהבוך הן יוצאות זנב. אבל טענה זו נגד שתי המלים האלה מפאת המשקל מֻפרכת היא מעיקריה, יען משקל הכתוב איננו כלל שתים כנגד שתים בדלת ובסוגר, כ"א שלשה בדלת: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, — ושנים בסוגר: נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך. והוא מקביל לעמת שני הכתובים הקודמים לו, שגם שם יש שלשה ושנים, אלא ששם הוא להפך, שנים בדלת: ישקני מנשיקות פיהו, כי טובים דדיך מיין, — ושלשה בסוגר: לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך. ואין ספק בדבר כי אלה שלשה פסוקים הם חרוזה אחת מרכבת משני בתים (פסוק ב-ג, ופסוק ד), וכל בית מרכב מדלת וסוגר, והדלת של הבית הראשון מקביל להסוגר של הבית השני, והסוגר של הבית הראשון והדלת של הבית השני מקבילים זה לזה. נמצאת לָמֵד, כי מצד המשקל שתי המלים מישירם אהבוך הן מוכרחות כאן ואם אתה מוחקן אתה מחריב את המשקל. וכשתתבונן היטב וראית כי כשם ששני הבתים מקבילים זה לזה בדרך הפוך, ר"ל שהדלת של הראשון מקביל להסוגר של השני, והסוגר של הראשון מקביל להדלת של השני, כן הדלת של הראשון והסוגר של השני מקבילים זו לזה בדרך הפוך, ר"ל כי האבר הראשון של הסוגר של השני, שהוא: נזכירה דדיך מיין, מקביל להאבר השני של הדלת של הראשון, שהוא כי טובים דדיך מיין, ומזה אתה לָמֵד, כי האבר השני של הסוגר של השני, שהוא מישרים אהבוך, על כרחך מקביל לאבר הראשון של הדלת של הראשון, שהוא ישקני מנשיקות פיהו. והנה, שני הבתים של החרוזה הזאת הולכים מהחיצון אל הפנימי, מהקל אל החמור. מנשיקות ותשבחות לריח השמנים אל הריצה לתוך חדרי המלך, אלא שבתוך הבית הראשון בעצמו המליצה הולכת מהחמור אל הקל, בהדלת בקשת נשיקות ובהסוגר תשבחות להשמנים, ולכן עפ"י ההקבלה של שני הבתים, שהדלת של הראשון מקבלת להסוגר של השני הדין נותן שבבית השני הסוגר צריך להיות יותר חמור מהדלת, והוא הסוגר הכללי של כל החרוזה בהגעת החשק עד תכליתו האחרונה. ובאמת, האבר הראשון של הסוגר של הבית השני, שהוא: נזכירה דדיך מיין, הוא הפסיעה האחרונה על דרך החשק אחרי הביאה להחדרים, כי אפילו אם לא נגיה נשכרה במקום נזכירה, כדעת רוב החדשים, ונניח את הפעל נזכירה במקומו, אין ספק בדבר כי הכונה בנזכירה זה היא כמו נשכרה, ומליצת נזכירה דדיך היא כמו נתעלסה באהבים וכשם שבהדלת של הבית הראשון האבר הראשון, ישקני מנשיקות פיהו, הוא היותר חזק מהשני, שהוא: כי טובים דדיך מיין. כן, על פי ההקבלה ההפוכה הנהוגה בחרוזה זו, בהסוגר של הבית השני האבר השני, שהוא מישרים אהבוך, צריך להיות יותר חמור מהראשון שהוא נזכירה דדיך מיין, ועל כרחנו אנו צריכים לאמר כי בשתי המלים מישרים אהבוך הכונה להתכלית האחרונה של החשק, כעין פרוש לנזכירה דדיך מיין, והוא עצם משכב הדודים. והנה להמלה מישר יש אח בערבי' מית'ר, משרש ות'ר وثر בערב' במשמ' דש דבר ברגליו כדי לרככו, והשם וִת'ר وِثر הוא שטיח ומפרש רך, והשם וַת'ר  وَثر  לעצם מעשה הבעילה. אמר לישאנ אלערב: ות'ר אלשי וטא וכו' אלות'יר אלפראשׁ אלוטי וכד'לכ אלות'ר באלכשר וכל שי ג'לשת עליה או נמת עליה וכו' ואלמית'רה הנה' כפיה' אלמרפקה תתח'ד' לאלשרג' וכו' וקאל בעצ' אלערב אעג'ב אלנכאח וַת'ר עלי וִת'ר אי נכאח עלי פראשׁ ות'יר, ע"כ, ובעבר': ות'ר הדבר דש אותו ורכך אותו, ואלות'יר שטיח מרכך, וכמו"כ אלוִת'ר בחירק וכל דבר ישבת עליו או ישנת עליו, ומית'רה הוא כסת ממלא מוכים יוקח להסרג, ואמרו קצת הערבים הנפלא שבמשגלים הוא
וַת'ר על וִת'ר, לאמר משגל על שטיח רך. וכבר נתחבטו הקדמונ' בהחליפות של נסתר ונכח ויחיד ורבים שבהפסוקים האלה, ואעפ"י שגם קצת החדשים הניחו אפשרות הדבר ואמרו שזהו מפני עז הרגש של החשק שנדמה לה פתאם להחשוקה שדודה עומד לפניה והיא מדברת לו, אעפי"כ רוב החדשים מגיהים בכל מקום בלשון נכח: נשקני במקום ישקני, פיך במקום פיהו, משכנו במקום משכני, הֲבִיאֵנוּ במקום הביאני, חדריך במקום חדריו. והנה לפי הענין ולפי ההקבלה לאבר הראשון מן הסוגר היה ראוי להיות מישריך אהבנו, ויש לחשב כי נשתבש המם במקום ך, ובמקום אהבנו נשתבש אהבוך עפ"י סוגר פסוק א. אך, כדי להניח הנוסחה המסורה עד כמה שאפשר בהויתה אפשר לאמר כי היה כתוב מישרי מאהביך, ומאהביך הוא שם מ"ר כמו אהבוך.