*, שת"ז, — אדם עניו ושפל רוח: לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל (ר' יוחנן, סוט' י:). מיכאל שעשה עצמו מך (ר' יצחק, שם לד:). — ותאר לעָנִי: שמנה שמות נקראו לעני עני אביון מסכן רש דל דך מך חלך עני כמשמעו וכו' מך שהוא מך לפני כל עשוי כמין סקופה התחתונה (מד"ר ויקר' לד). — ואמר בן סירא: תן לטוב ומנע מרע הקיר מך ואל תתן לזד (ב"ס גני' יב ד). — ובסהמ"א: וסוד אמתיק עמך, ללמד את עמך, כמתנשא כמך, כרבם כצעירם (ר"ש הנגיד, באשמרת). מה לך ים תבהיל מך, גם אנכי עמך, למה אפך חרה, מה זה רוחך סרה (ראב"ע, אפרוש כף). מי יעמוד לפניך בשעת זעמך, נאוק בעד עם עני ומך, סלח נא למען שמך (ר' זבדיה, אפס זבח, סליח' מנח' יוה"כ). ספרים עת יקראו לברואי עולמך, שאת חיים וחלוף לשוע ומך, עליו חן וחסד באולמך (ר' שלמה, אנא עוררה, סליח' ער"ה). יש מתראה מך מטה ראשו ורוח נשברה ולבו מלא נכלים (ב"ז, תרג' ב"ס יט כה). — ובמשמ' עני: עסק בבנין עד שנעשה מך (רש"י, סנה' קא:).