1, — א) שם המפשט מן מַלְאָךְ, פעולת המלאך, שליחות: ויאמר חגי מלאך יי' בְּמַלְאֲכוּת יי' לעם לאמר אני אתכם נאם יי' (חגי א יג). — ואמר הפיטן: הגה במלאכות אדוניו, תנין שלח בניו, כי בא שועם לפניו, ויושיעם כי חסו בו (ר"י הלוי, אפתחה שערי). מלאכות אלהים נורא, קמתי לעשות במורא (רמב"ע, ממרום קול). — ב) *טבע של מַלְאָךְ: להלן (כשהיו המלאכים אצל אברהם) שהיתה שכינה על גביהן קראן אנשים כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות (מד"ר בראש' נ). — ובסהמ"א: כי השמחה ראוי שתמצא בנפשות הנמלטות מן החונף הזכות הברות המתיחסות אל המלאכות העולות אל מעלות הרוחניות (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג). ועוד שדברי האנשים ההם (שראה אברהם) מורים שהיה בהם צד מלאכות ואלהות (ר"י אברבנאל, וירא). שהכיר (אברהם) בם מלאכות אעפ"י שבאו אליו בדמות אנשים (שם). — ובזמן החדש השתמשו במלה זו במשמ' חבר אנשים שנשלחו למקום מן המקומות למטרה מן המטרות, Mission.