ש"נ, סמי' מְלֶאכֶת, בכנ' מְלַאכְתְּךָ, -תֶּךָ, מְלַאכְתּוֹ, מ"ר סמי' מַלְאֲכוֹת, — מַלְאֲכוֹתֶיךָ, — א) שה"פ, עבודה ומעשה שאדם עֹּשֶׂה ועֹבֵד, Arbeit; travail; work: ויכל אלהים ביום השביעי מְלַאכְתּוֹ אשר עשה (בראש' ב ב). ויבא (יוסף) הביתה לעשות מְלַאכְתּוֹ (שם לט יא).  וביום הראשון (של חג הפסח) מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מְלָאכָה לא יעשה בהם (שמות יב יו).  ששת ימים תעבד ועשית כל מְלַאכְתֶּךָ ויום השביעי שבת ליי' אלהיך לא תעשה כל מְלָאכָה אתה ובנך ובתך וכו' (שם כ ט-י).  כל העשה מְלָאכָה ביום השבת מות יומת (שם לא יה).  כל כלי אשר יעשה מְלָאכָה בהם (ויקר' יא לב).  בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מְלָאכָה לא תעשו (שם יו כט).  כל מְלֶאכֶת עבדה לא תעשו (שם כג ז).  כל בא לצבא לעשות מְלָאכָה באהל מועד (במד' ד ג).  אם אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא נעשה בהם מְלָאכָה וחליתי (שפט' יו יא).  ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה לִמְלַאכְתּוֹ (ש"א ח יו).  לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על הַמְּלָאכָה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים בַּמְּלָאכָה (מ"א ה ל).  ותתם מְלֶאכֶת העמודים (שם ז כב).  וירא שלמה את הנער כי עשה מְלָאכָה הוא ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף (שם יא כח).  ונתנו את הכסף המתכן על ידי עשי הַמְּלָאכָה הפקדים בית יי' (מ"ב יב יב).  ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מְלָאכָה לא תעשו (ירמ' יז כב).  ארור עשה מְלֶאכֶת יי' רמיה וארור מנע חרבו מדם (שם מח י).  פתח יי' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מְלָאכָה היא לאדני יי' צבאות בארץ כשדים (שם נ כה).  ויבאו ויעשו מְלָאכָה בבית יי' צבאות אלהיהם (חגי א יד).  ככחם נתנו לאוצר הַמְּלָאכָה זהב וכו' (עזר' ב סט).  לנצח על מְלֶאכֶת בית יי' (שם ג ח).  לנצח על עשה הַמְּלָאכָה בבית האלהים (שם ט).  והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם בִּמְלֶאכֶת בית האלהים (שם ו כב).  וְהַמְּלָאכָה לא ליום אחד ולא לשנים (שם י יג).  ולחרים ולסגנים וליתר עשה הַמְּלָאכָה (נחמ' ב יו).  והרגנום והשבתנו את הַמְּלָאכָה (שם ד ה).  ונשוב כלנו אל החומה איש אל מְלַאכְתּוֹ (שם ט).  הַמְּלָאכָה הרבה ורחבה (שם יג).  ואנחנו עשים בַּמְּלָאכָה וחצים מחזיקים ברמחים (שם יה).  והיו לנו הלילה משמר והיום מְלָאכָה (שם יו).  וגם בִּמְלֶאכֶת החומה הזאת החזקתי (שם ה יו).  מְלָאכָה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת הַמְּלָאכָה (שם ו ג).  ירפו ידיהם מן הַמְּלָאכָה ולא תעשה (שם ט).  ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת פטירים כי יומם ולילה עליהם בַּמְּלָאכָה (דהי"א ט לג).  ועמך לרב עשי מְלָאכָה חצבים וחרשי אבן ועץ (שם כב יה).  ועל עשי מְלֶאכֶת השדה לעבדת האדמה עזרי בן כלוב (שם כז כו).   הכל בכתב מיד יי' עלי השכיל כל מַלְאֲכוֹת התבנית (שם כח יט).  וְהַמְּלָאכָה (של בנין הבית) גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליי' אלהים (שם כט א).  ויעשו עשי הַמְּלָאכָה ותעל ארוכה לַמְּלָאכָה בידם (דהי"ב כד יג).  והאנשים עשים באמונה בַּמְּלָאכָה (שם לד יב).  גם מתרפה בִמְלַאכְתּוֹ אח הוא לבעל משחית (משלי יח ט).  חזית איש מהיר בִּמְלַאכְתּוֹ לפני מלכים יתיצב (שם כב כט).  הכן בחוץ מְלַאכְתֶּךָ ועתדה  בשדה לך (שם כד כז).  ואקום ואעשה את מְלֶאכֶת המלך (דני' ח כז).  ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי הַמְּלָאכָה להביא אל גנזי המלך (אסת' ג ט).  וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי הַמְּלָאכָה אשר למלך (שם ט ג).  — ב) בפרט, מְלֶאכֶת אֳמָנוּת, שצריך חכמה ודעת לעשותה, Kunstarbeit; travail artistique; work of art: ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מְלָאכָה לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל מְלָאכָה (שמות לא ג=ה).  מלא אתם חכמת לב לעשות כל מְלֶאכֶת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן וכו' (שם לה לה).  וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מְלָאכָה בנחשת (מ"א ז יד).  כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וכו' וזהב מְלֶאכֶת תפיך ונקביך בך (יחזק' כח יג).  וכל חכם בכל מְלָאכָה (דהי"א כב יה).  — ג) הדבר אשר נעשה בִּמְלָאכָה: כי בו שבת מכל מְלַאכְתּוֹ אשר ברא אלהים לעשות (בראש' ב ג).  כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל הַמְּלָאכָה אשר צוה יי' לעשות (שמות לה כט).  הביאו את תרומת יי' לִמְלֶאכֶת אהל מועד (שם כא).  וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מְלֶאכֶת העבדה הביאו (שם כד).  היתה דים לכל הַמְּלָאכָה לעשות אתה והותר (שם לו ז).  כל הזהב העשוי לַמְּלָאכָה בכל מְלֶאכֶת הקדש (שם לח כד).  וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מְלָאכָה ואכל לא תאכלהו (ויקר' ז כד).  לכל אשר יעשה העור לִמְלָאכָה (שם יג נא).  או בעור או בכל מְלֶאכֶת עור (שם מח).  ויבא (חירם) אל המלך שלמה ויעש את כל מְלַֹאכְתּוֹ (מ"א ז יד)  ויכל חירם לעשות את כל הַמְּלָאכָה אשר עשה למלך שלמה בית יי' עמדים שנים וגלת הכתרת וכו' (שם מ-מא).  ותשלם כל הַמְּלָאכָה אשר עשה המלך שלמה בית יי' (שם נא).  וארד בית היוצר והנהו עשה מְלָאכָה על האבנים (ירמ' יח ג).  מה יהיה עץ הגפן וכו' היקח ממנו עץ לעשות לִמְלָאכָה וכו' את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח לִמְלָאכָה הנה בהיותו תמים לא יעשה לִמְלָאכָה אף כי אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד לִמְלָאכָה (יחזק' יה ב-ה).  ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות וּמְלָאכָה רבה היה לו בערי יהודה (דהי"ב יז יב-יג).  — ד) כל עֵסֶק שאדם מתעסק בו: יורדי הים באניות עשי מְלָאכָה במים רבים המה ראו מעשי יי' ונפלאותיו במצולה (תהל' קז כג-כד).  ויאמרו אליו הגידה נא לנו וכו' מה-מְּלַאכְתְּךָ ומאין תבוא (יונ' א ח). — ה) דָּבָר, חֵפֶץ, מְלֶאכֶת פלוני, הדבר שלו, החפץ שלו, מה ששיך לו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש וכו' אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו בִּמְלֶאכֶת1 רעהו (שמות כב ו-ז). — ולבעלי חיים: אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל הַמְּלָאכָה אשר לפני ולרגל הילדים (בראש' לג יג-יד).  כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה שבעת יי' תהיה בין שניהם  אם לא שלח ידו בִּמְלֶאכֶת רעהו (שמות כב ט-י).  ויחמל שאול  והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר וכו' ולא אבו החרימם וכל הַמְּלָאכָה נמבזה ונמס אתה החרימו (ש"א טו ט). — ומצוי בתו"מ: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (שמעיה, אבות א י).  כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת (ר"ע, שבת יט א).  היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים (ר"ט אבות ב יה).  לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל הימנה (הוא, שם טז).  בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם שור מפני שביטלו ממלאכתו משלם חמשה שה מפני שאין לו מלאכה משלם ארבעה (ר' מאיר, תוספת' ב"ק ז י).  אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר אני אמר לי בני הוה זהיר במלאכתך שמלאכתך2 מלאכת שמים היא (הוא, ערוב' יג.).  דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן ארעי זו וזו לא נתקיימה בידן (ר' יהודה בר אלעאי, ברכ' לה:).  גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (ר'  יהודה, נדר' מט:).  וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון (ר"ג בן ר"י הנשיא, אבות ב ב).  כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב (ר' נהוראי, קדוש' ד יד).  כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה (שבי' ה ו).  אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש וכו' (שבת ז ב).  כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (שם א).  אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת לו המטה ועושה בצמר (כתוב' ה ה).  מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה (רב, מו"ק כז:).  כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות (ריב"ל, שבת פט.).  איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים (ר' יוחנן, שם קיד.).  שהיו מחליפים (המצרים להעברים) מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים (הוא, סוט' יא:).  גדולה מלאכה שלא חרב דור המבול אלא מפני הגזל ופועל עושה במלאכתו ואוכל (ירוש' מעש' ב ו).  גדולה מלאכה שמחממת את בעליה (רב ששת, גיט' סז:).  אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו (ברכ' יז.).  וכי מאחר ששוהין (החסידים) תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית (שם לב:).  העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם (פסח' נ:).  כותבי ספרים תפילין ומזוזות וכו' וכל העוסקין במלאכת שמים וכו' אינן רואין סימן ברכה לעולם (שם).  אינו דומה הבא טעון להבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל (ב"מ עו:). — ואמר החכם: בחר לך מהמלאכות הנקיים אשר אין בה לעושה אותם קלון (רש"ט פלקיירא, המבקש לא). — °מה מְלַאכְתּוֹ של פלוני פה, מה ענינו כאן, למה נזכר כאן: האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע אשה מה מלאכתה3 אמר ר' ירמיה באשה יורשת שמת אביה והניח בנות (הלכ' פסוק' לר"י גאון, נשים). — *בַּעַל מְלַאכְתּוֹ של פלוני, מי שהמלאכה היא שלו:  הוי שקוד ללמוד תורה ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך (ר' אלעזר, אבות ב יד). — ומשל: וכבר אמר הרמב"ם  משל מימי לא נצחני אדם אלא בעל מלאכה4 אחת (שו"ת חות יאיר מג).  כמאמר בעל הלצה שנפשו לא מצא מעולם מנוצחת כי אם מבעל מלאכה אחת (ר"א בחור, הקד' חרוז' למסר' המסר').  וכך אומר משל הדיוט מלאכה מלוכה (פי' אבות כ"י, כוכבי יצחק כט 12). —  ובהשאלה, °מְלֶאכֶת החשבון, הצחות, וכיוצא בזה: וזה יאמר במלאכת הצחות (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג ז).  ואולם מלאכת ההגיון הנה אינה אצלם מכלל החכמות אבל היא כלי לחכמה (מלות הגיון יד).  והשם מלאכה אצל הקודמים שם משותף יפילוהו על כל חכמה עיונית ויפילוהו ג"כ על כל המעשים המלאכתים ויקראו כל חכמה מחכמת הפלוספיא מלאכה עיונית ויקראו כל אחת מהנגרות והחבות ומה שדומה להן מלאכה מעשית (שם).  ובחלק מלאכת ההגיון אבאר מה הן המאמרות המליציות וכו' עד אשר יתחדש ביניהם תחלה מהמלאכות ההקשיות מלאכת המליצה (רש"ט פלקיירא, ראש' חכמ' ב ד).  ותגיע בהם מהמלאכות ההקשיות מלאכת השיר מפני שביצירת האדם לדקדק הזיון והסדר בכל דבר ואלו השתי מלאכות הם הכוללות המלאכות ההקשיות (שם).  שזאת המלאכה רצוני מלאכת השיר היא חלק מחכמת הלשון וכו' שהמתעסק בלמוד זאת המלאכה ראוי שתקדם לו הידיעה בדקדוק הלשון (ר"ד יחיא, לשון למודים, מאמ' שקל הקדש).  שהיו החרטומים יודעים במלאכת התחבולות שעושים האנשים בפני ההמון שבתנועותיהם ומעשי ידיהם ישנו הצבעים והמראים עד שיראה הדבר בחלוף מה שהוא (ר"י אברבנאל, וארא). — ואמר המליץ: מלאכת הזמיר על כל מלאכות אשר המה בתבל נערכות, הכי בה ירקדו יחדו כבן צאן בני לצון שפחות עם מלָכות, ואלו זכרו אותה בתלמוד חשבוה לראש אבות מלאכות (יוסף בן יהוד' זארק, ניב שפתים, כ"י Jew. College). — ו) °אותיות הַמְּלָאכָה, בנגוד לאותיות היסוד במלה, במשמ' אותיות השמוש: לדעת עניני האותיות ודקדוקי מליהם להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה וכו' עשתי עשר מהם מיוסדים ונשרשים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד ואלה הם טח ספר גזע צדק (מנחם, מחברת, פתיחה).  אשר אמר דונש כי טית ודלית במשרתים וכו' אך זה לא שירות ולא מלאכה אחרי כי לא יסבו פני המלה אשר הן בתוכה אנה ואנה (הכרע' ר"ת, דונש על מנחם 9).  כי הלך כמו ילך והא בכל מקום הליכה למלאכה ותקון המלה (שם 38).