*, ש"נ, מ"ר מַמְזָרוֹת, — אשה שנולדה מבעילה של זנות: גר ועבד משוחרר מותרין בממזרת והוולד ממזר (ר' יוסי, תוספת' קדוש' ה ב). ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר (יבמ' ט ב). הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית (כתוב' ג א). אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל (קדוש' ג יב). גר לא ישא ממזרת (ר' יהודה, קדוש' עב:). אפילו ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה (ר"י בן פזי, ירוש' שם ג יד). ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזרין מן העולם (רשב"ל, שם יבמ' ח ב). ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת (ריש לקיש, גמ' שם עח:). — ובסהמ"א: מעשה של אותה האשה שזינת עליו וכו' ואותה בת ממזרת גמורה היא (רב צמח גאון, תשו' הגא' יד). גר וגיורת עד שלשה דורות מותרין בממזרת מכאן ואילך אסורין (הלכ' פסוק' לר"י גאון, נשים).