ש"ז, סמי' מִמְכַּר, בכנ' מִמְכָּרוֹ, — דבר הנִמְכַּר: וכי תמכרו מִמְכָּר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (ויקר' כה יד). כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את מִמְכַּר אחיו (שם כה). והיה מִמְכָּרוֹ ביד הקנה אתו עד שנת היובל (שם כח). ואשר יגאל מן הלוים ויצא מִמְכַּר בית ועיר אחזתו ביבל (שם לג). וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם וכו' אל המקום אשר יבחר יי' ושרת בשם יי' אלהיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני יי' חלק כחלק יאכלו לבד מִמְכָּרָיו1 על האבות (דבר' יח ז-ח). כי המוכר אל הַמִּמְכָּר לא ישוב (יחזק' ז יג). וילינו הרכלים ומכרי כל מִמְכָּר מחוץ לירושלם (נחמ' יג כ). — ובמשמ' שה"פ, כמו מְכִירָה: וחשב את שני מִמְכָּרוֹ והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו (ויקר' כה כז). והיתה גאלתו עד תם שנת מִמְכָּרוֹ (שם כט). והיה כסף מִמְכָּרוֹ במספר שנים (שם נ). — ואמר בן סירא: על מקנה בין רב למעט ועל ממחיר ממכר תגר (ב"ס גני' מב ד-ה). — ובתו"מ: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין (רשב"ג, ב"ב קסט.). הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין (גיט' ה ז). מוכרים אותו (את בית הכנסת) ממכר עולם (מגי' ג ב). אם יודעת (התינוקת) בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר (רבא, ב"ב קנה:). — ומצוי בסהמ"א: מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות (רמב"ם, מכיר' י א). — ומ"ר °מִמְכָּרוֹת: וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו אעפ"י שיש בשטר זמן (שו"ע חו"מ רנח א), ועי' מקח.
1 התרגומים הקדמונים ראו במֵם הראשונה של מלה זו מֵם שמושית, ותרגמוה במשמ' מֶכֶר. ואולי היתה הנסחה העברית שלהם מממכריו (ויש מן החדשים שהגיהו: מִמְכָרָיו). וכעין זה ת"א. ואמרו בגמ': יכול יהיו כל המשמרות שוין בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל ת"ל לבד ממכריו על האבות מה מכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך (ספרי דבר' קסט), סוכ' נו.). וכך רש"י, ראב"ע ורד"ק. ובאופן אחר ריב"ג, אמר וז"ל: ומא יבעד אנ יג'אנש הד'א אלמעני קול אללה לבד ממכריו על האבות אי מא אבאחוה בעצ'המ לבעצ', ע"כ, ובעבר': ואיננו רחוק שידמה לענין הזה (ענין מַכָּרוּת, כמו איש מאת מַכָּרוֹ) מאמר הבורא לבד ממכריו על האבות כלומר מה שנתן קצתם אל קצתם. ע"כ. ונראה שהתכון ריב"ג לתקן את הנקוד: מִמַּכָּרָיו. אך ראב"ע דחה פרוש זה ואמר כי אין זה לפי הדקדוק.