ת"ז, מ"ר מְנָאֲפִים, — כמו נֹאֵף: ואתם קרבו הנה בני עננה זרע מְנָאֵף ותזנה (ישע' נז ג). כי מְנָאֲפִים מלאה הארץ (ירמי' כג י). וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים וּבַמְנָאֲפִים ובנשבעים לשקר (מלא' ג ה). אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מְנָאֲפִים חלקך (תהל' נ יח). — ובתלמ': אזהרה לעוקב אחר מנאף1 מנין ת"ל לא תנאף לא תנאיף (ר"ש בן טרפון, שבוע' מז:).