*, ש"ז, מ"ר מַנְהִיגִים, — מי שעומד בראש צבור מהצבורים ומורהו הדרך שילך בו והמעשים שיעשה, וכיוצא בזה, Führer; dirigeant; leader: שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ומנהיגיו דור דור ונביאיו (סדר עו"ר ל). אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אוה"ע בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו (רב, ב"ב צא). לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם (ר' יצחק, מד"ר בראש' לט). שהיו (זקני מדין) רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הנוצחין אמרו מנהיג שלהם במדין נתגדל נדע מהם מה מדתו (תנחומ' בלק ד). — ובסהמ"א: ועכשו נתעוררו קצת ממנהיגי הקהל הממונים על גביית המסים והוצאות העיר (תשו' ר"נ גירונדי ב). מן החמס העצום המגיע ההפסד והאבדון למנהיגי העם יראו להם הדרך ישכון אור (ר"י מסיר ליאון, נפת צופים ב ו). ועל זה השיעור נקרא פרנס הדור מנהיג (ר"א בדרשי, חותם תכנית, שרש נהג). ולכן התנו במנהיגים והנביאים שיהיו אנשים ידועים בעבודה האלהית (ר"א ביבאנו, דרך אמונה טו).