פ"י, מָנִיתִי, מוֹנֶה, לִמְנוֹת, מְנֵה, תִּמְנֶה, וַיִּמְנוּ, — מָנָה את האנשים או את הדברים וכיוצא בזה. סָפַר, ראה כמה יש מהם אחד או שנים או שלשה וכו', zählen; compter; to count: אם יוכל איש לִמְנוֹת את עפר הארץ (בראש' יג יו).  מי מָנָה עפר יעקב (במד' כג י).  לך מְנֵה את ישראל ואת יהודה (ש"ב כד א).  ואתה תִמְנֶה לך חיל כחיל הנפל מאותך (מ"א כ כה).  וַיִּמְנוּ את הכסף הנמצא בית יי' (מ"ב יב יא).  עד תעברנה הצאן על ידי מוֹנֶה (ירמ' לג יג).  וּמָנִיתִי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו (ישע' סה יב).  לִמְנוֹת ימינו (תהל' צ יב).  מוֹנֶה מספר לכוכבים (שם קמז ד).  הלא אני אמרתי לִמְנוֹת  בעם (דהי"א כא יז).  יואב בן צרויה החל לִמְנוֹת ולא כלה (שם כז כד). — ומצוי מאד בתו"מ: לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמים אלא אמרו שבעה משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין (ר' יהושע, תרומ' יא ב).  אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת (הוא, מנח' סה:).  מונה אדם את אורחיו כמה בפנים וכמה בחוץ (תוספת' שבת יז ה).  תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי לא  מניתי לך במעמד פלוני ופלוני יאמרו ואני אתן (שם שבוע' ב ה).  המונה (בתרומת מעשר) משובח  והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן (תרומ' ד ו).  מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב (שבת כג ב).  הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין שכן דרך בעה"ב להיות מונה בתוך ביתו (ביצ' ג ח).  ואם הפילה מונה (עשר שנים) משעה שהפילה (יבמ' ו ו).  לא ידעו בעלים לא בגנבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה (ב"ק י ח).  התחיל מונה את (ימי נזירות) שלו ואח"כ נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו (נזיר ב ט).  מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו מונה משעה שנדר (שם ה ג).  מומין אלה מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים (בכור' ו ח). כונסן (את הכבשים) לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת ומונה בשבט אחד שנים שלשה וכו' (שם ט ז).  יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין (שם ח).  חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן (אבות ב ח).  אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה (שבעה ימי אבלות) עמהן בא ממקום רחוק מונה לעצמו (מו"ק כא:).  שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו (ערכ' יב:).  כשאתה מתחיל למנות משפסקו הגשמים מלירד נמצאת נחה (תבת נח) לששה עשר יום (סדר עו"ר ד).  גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב (המינים שיש) בטהורה (רבי, חול' סג:).  הרי טל ומים מין אחד הן ומנו אותן חכמים שנים (רשב"י, ירוש' תרומ' יא ב).  למה מנו חכמים את אלו (תשע העירות המוקפות חומה) שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום (ר' ישמעאל בר"י, מגי' י.).  המינים האלו על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן (ירוש' דמאי א א).  לא זזו משם עד שהביאו ס"ת ומנאום (ר' יוחנן, שבת מט:).  אמר לו הקב"ה לדוד ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים (ירוש' שקל' ב ז).  היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד (רב הונא, שבת סט:).  מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני (רב יהודה, שבוע' לד.).  באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בט"ו בניסן כמה היו שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף וכשבא למנותן בשנה שניה באחד לחדש השני הוא מוצא אותם יתירים (מד"ר במד' א).  שאת מוצא כשמנאן מבן חדש לפדות הבכורים נמנו דרך תולדותיו וכו' אבל כאן שמנאן למנותן על כלי הקדש לפי חשיבות עבודתן מנאן (שם ד). — *מוֹנֶה לחמה, ללבנה וכו', קובע זמני השנים לפי מהלך החמה או הלבנה: שישראל מונין (את הזמנים) ללבנה והגויים לחמה (מכי' בא א).  חכמי ישראל מונין למבול כר' אליעזר ולתקופה כר' יהושע (ר"ה יב.). אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונה לסדר פורעניות (ר"ש, שם יח:).  דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו מונה (הזמנים) לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה (ר"י בר אלעאי, מד"ר בראש' ו).  משנבנה הבית התחילו מונין לבנינו וכו' לא זכו למנות לבנינו התחילו מונין  לחרבנו וכו' לא זכו למנות לעצמן התחילו מונין למלכיות (שמואל, ירוש' ר"ה א א). — °מָנָה יִמִים וכדומ', מפני חשיבותם, מפני חבה להם, ואמר המשורר: ימים ספורים הם ימי ורד לזאת אותם עלי יין היו נא מונים (רמב"ע, תרשיש ג ל). — ופָעוּל, מָנוּי, מְנוּיִים: תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי (תרומ' א ז).  ואינו נאכל (הפסח) אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי (זבח' ה ח).  קפץ אחד מן המנויים לתוכן (בכור' ט ז).  שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין (תענ' ח:). 

— נִפע', נִמְנָה, יִמָּנֶה, לְהִמָּנוֹת, — א) שמָנוּ אותו, שאפשר למנותו: אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך יִמָּנֶה (בראש' יג יו).  מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא יִמָּנוּ מרב (דהי"ב ה ו). — נִמְנָה עם דבר פלוני, שמוהו יחד עם הדבר, חשבוהו בתוכו: תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נִמְנָה (ישע' נג יב). — נִמֱנָה החסרון, נמלא: מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל לְהִמָּנוֹת (קהל' א יה). — ובתו"מ, נִמְנָה, נִמְנִים, ומקור עם לְ לְהִמָּנוֹת (להימנות), ובהשמטת ההא לִמָּנוֹת (לימנות): שבעה גופי מלאכות מנו והשאר לא צרכו להימנות1 (תוספתא כתוב' ה ד).  פעם אחת הלכתי אני ואלעזר בני לעיבור  שנה ונמתי לו לאלעזר בני אני ואתה נמנין כאחד (ר' יוסי, שם סנה' ב א).  מה כסף שדרכו להמנות אף כלים שדרכן להמנות (מכי' משפט', מס' דנזיק' טו).  זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור (ר' יוסה, ירוש' שקל' ה ב).  מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות (שם ד א).  לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים (ריב"ל, ברכ' מז:).  את מוצא המנין הזה שוה למנין שנמנו ישראל במלאכת המשכן (מד"ר במדב' א).  כשמנאן מבן חדש לפדות הבכורים נמנו דרך תולדותיו גרשון תחלה ואחר קהת ואחר מררי (שם ד).  את מוצא שהיו נמנים ד' משפחות הללו מבן חדש ומבן ל' שנה (שם ה).  ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף ללמדך בכל שעה שנופלים נמנים (שם כ). — ובסהמ"א גם נִמְנִית במקום נִמְנָה: לפיכך לא נמנית (הגעיה) בכלל (הורי' הקורא 77). ולזה לא נמנית הקבלה עקר או שורש לתורה מן השמים (ר"י אלבו, העקרים א יד). — ב) *נִמְנָה על דָּבָר, השתתף בו, נִמְנָה על הפסח, להיות אחד מהאוכלים בו: לעולם נמנין עליו (על הפסח) עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד (פסח' ח ג).  אם שלי הוא פסח זה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך (שם ט יא).  מפרישין פסח אחד ואומרין כל מי שהוא לו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו (תוספת' שם ט א).  אין נמנין על הבהמה בתחלה ביום טוב (שם יו"ט ג ה).  בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור (בכור' ה ב). — ג) *נִמְנוּ חֲכָמִים על דָּבָר מדברי הלכה וכיוצא בזה, עמדו למנין וראו כמה מחזיקים בדעה זו וכמה כנגדה: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שאתרוג בשעת לקיטתו למעשרות ורבותינו נמנו באושא אתרוג אחר לקיטתו למעשר ולביעור (ר' יוסי, תוספת' שבי' ד כא).  ורבותינו חזרו ונמנו על נכסים שנפלו לה עד שלא נישאת ונישאת שאם מכרה ונתנה בטל (ר"ח בן עקביא, שם כתוב' ח א).  כשעלו לבקרו (את חנניה בן חזקיה בן גוריון) נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום (שבת א ד).  נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית (ידים ד ג).  רבי ובית דינו נמנו על קיני וטהרוהו (אהל' יח ט).  נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעכו"ם וכו' (ר"ש בן יהוצדק, סנה' עד.).   שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה וכו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא עכשיו משנברא יפשפש במעשיו (ערוב' יג:).  נימנו באושא שיהא אדם מפריש חומש נכסיו מה טעם כדי תרומות ומעשרות (ר"י בן חנינא, פסיק' רבתי כה).  ר"ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום (בר קפרא, מו"ק ג:).  ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוהו (הוא, חול' ה:).  אמר ההוא סבא טיהר בן יוחאי בית הקברות אמרו לו אילמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כל שכן (שבת לד.).  אני לא נמניתי עמהם בעלייה (ר' בא, ירוש' מע"ש א א). — ובענינים אחרים, בבחירת מלך וכיוצא בזה: שבא אליו (אל אספסינוס) דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות (אדר"נ ד).  מעשה היה ונמנו עליה (על הגפן) שלש מאות כהנים (ר"א בר' צדוק, מדות ג ח).  זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם (ברכ' כו.).

— פִע', מִנָּה, מִנּוּ, יְמַן, — מִנָּה לו דברים, זִמֵּן, הזמין, קבע: כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מִנּוּ לי (איוב ז ג).  ירא אנכי את אדני המלך אשר מִנָּה את מאכלכם ואת משתיכם (דני' א י).  וַיְמַן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו (שם ה). — מִנָה את פלוני על פלוני, הפקידוֹ, שׂם אותו לשליט וכדומ' עליו: המלצר אשר מִנָּה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה (דני' א יא). — מִנָּה דבר פלוני, עשה שדבר פלוני יהיה ויקרה בזמנו: וַיְמַן יי' דג גדול לבלע את יונה (יונ' ב א).  וַיְמַן יי' אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו וכו' וַיְמַן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש ויהי כזרח השמש וַיְמַן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף (שם ד ו-ח). —  ובתו"מ: א) מִנָּה את פלוני על הפסח וכיוצא בזה, הכניסו במנין, להיות בתוך שאר המנויים עליו: הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו (ר' יהודה, תוספת' פסח' ז ז).  הפסח שנתערב בחולין וכו' זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה לו אחד מן השוק (שם ט א).  הממנה עמו אחרים בחלקו רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו (משנה שם ח ד). — ב) מִנָּה את פלוני על דבר, הפקידו על זה. נתן לו שררה על הדבר: שאמר לו (משה להקב"ה) השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו (ראב"ע, ספרי במד' קה).  לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא אם כן מינוהו בית דין על הציבור (ר"ש בן אלעזר, תוספת' תענ' א ד ).  ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה (יבמ' ו ד).  אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין לא ישבע (גיט' ה ד).  אירע בו (בכה"ג) פסול ומינו אחר תחתיו (ר' מאיר, יומ' יב:).  איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר (ר' יוחנן, שבת קיד.).  מיד הלכו ומינו את ר"א בן עזריה בישיבה וכו' לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין (ירוש' תענ' ד א).  ר' אמי שאל לר' סימון  שמעת שממנין זקינים בחוצה לארץ אמר לו שמעתי שאין ממנין זקינים בחו"ל (שם ביכור' ג ג).  בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון ריב"ז מינה את ר"א ואת ר' יהושע וכו' אמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת ב"ד מינויו מינוי חזרו והתקינו שלא יהו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד (ר' בא, שם סנה' א ג).  ביקשו למנות זקנים מאיכן הם ממנין מטבריה (שם, סוף הורי').  שנאה רועי כבשיה ומינתה עליהם רועים של שקר (פסיק' רבתי כו).  אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים (מד"ר שמות נא).  תשעים אלף זקנים מינה דוד ביום אחד ולא מינה את אחיתופל עמהן (ר"א בר כהנא, שם במד' ד).  וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו (שם כא).  יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר והיה העולם שהוא ממנה אלף אלפים וריבי רבבות של מלאכים על כל טפה וטפה שיורדת (ר"י בר יחזקאל, שם דבר' ז).  מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים (תנחומ' אמור ו). — ובסהמ"א: מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק (רש"י דבר' טז יח).  וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו (רמב"ם, מלכים א ג).  שבקצת איי הודו מדינה אחת הסכימו יושביה למנות עליהם איש נכרי בכל שנה (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' ה' ט ).

— פֻע', מֻנָּה, מְמֻנֶּה, מְמֻנִּים, — א) מְמֻנֶּה על דבר פלוני, שֶׁמִנּוּהוּ והפקידוהו ושמוהו לשליט בדבר: ומהם מְמֻנִּים על הכלים ועל כל כלי הקדש (דהי"א ט כט). — ובתו"מ: בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור (הור' יג:).  שני דייני גזילות היו בירושלם וכו' ואלו הם ממונים על הגזל (ירוש' כתוב' יג א).  יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים ואם לאו אינם ממונים ת"ל ואשימם בראשיכם אם אני ממנה אותם הרי הם ממונים ואם לאו אינם ממונים (ספרי דבר' יג). — ואמר המליץ: הלא יום וליל, ממונים אנשי חיל, כעורבי משאות (מנח' ב"ס, אגר' לחסדאי הנשיא). — ב) *כמו מָנוּי: המפריש פסחו ומת אם היה בנו ממונה עמו יביאנו אחריו לשם פסח (תוספת' פסח' ט יו). —  והשֵׁם, *מְמֻנֶּה.

  — הֻפע', *הֻמְנָה, הֻמְנוּ, — הֻמְנָה על הפסח וכיוצא בזה, שׁמִנוּהוּ להיות בין האוכלים בו: הומנה (היתום) על אחד מהם (מהפסחים) יאכל במקום שהומנה הומנה על שני פסחים וכו' (תוספת' פסח' ז ג).  בני חבורה שהומנו2 על פסח וכו' הומנו2 עליו זה אחר זה (שם ו).

— נִתפ', * נִתְמַנָּה, מִתְמַנֶה, — א) נִתְמַנָּה דבר לפלוני, נזדמן לן, בא תחת ידו במקרֶה: חבר שהיה מוכר משפיע ומתוקן ונתמנה לו דבר שהוא דמאי צריך להודיע (תוספתא דמאי ג יה).  בן לוי שנתמנו לו שובלין (שם תרומ' ג יח).  לימדה תורה דרך ארץ נתמנה לאדם פרנסה יקח בית ואח"כ שדה ואח"כ אשה (שם סוט' ז כ).  מי שנתמנה לו (לצוד מיני עופות ודגים טמאים) לפי דרכו לוקח ומוכר (ר' יהודה, שבי' ז ד).  מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר (ר"ה ד ט).  למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות וכו' והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו מלך אל יפול לבך עליך (ספרי דבר' שיג).  ובסהמ"א: שאם הזכירה לכשיתמנה לו מנה יפה וכו' (ראשי' חכמה, שער הקדושה ב). — ב) נִתְמַנָּה פלוני להיות דָּבָר, נִתְמַנָּה על דבר, נִתַּן לו הרשות, השלטון: באותו הפרק נתמנה (עלי) להיות שופט (סדר עו"ר יג).  אם זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן (ר' יוסי, ירוש' שקל' ה ב).  שכל מי שמתמנה פרנס על הציבור אפילו קל שבקלים שקול הוא כאביר שבאבירים תוספתא ר"ה א ג.  סופ שמתמנה פרנס על הציבור ומזכה את הרבים (ר"ש, שם ב"ק ז יג).  שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול (יבמ' ו ד).  חטאו עד שלא נתמנו (כהן, משיח ונשיא) ואחר כך נתמנו וכו' אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין (הור' ג ג).  אלו הזקנים המתמנים על הצבור (ספרי דבר' מא).  אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב (שם יג).  חכם שנתמנה מוחלין על כל עונותיו (ירוש' ביכור' ג ג).  כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר (שמואל, יומ' כב:).  שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך (מד"ר ויקרא כו).  איקונין של מלכים שמעמידים אותן בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן (שם לד).  נטל משה שבעים פתקין וכתב בהן זקן עוד שבעים פתקין חלק וכו' מי שעולה בידו פתק כתוב בו זקן היה יודע שנתמנה זקן ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה והממונה אומר להם הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן אלו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך כיון שעשה כך נתמנו הזקנים (שם במד' טו). — ובסהמ"א: שבקצת איי הודו מדינה אחת הסכימו יושביה למנות עליהם איש נכרי בכל שנה וכאשר תשלם לו השנה יוציאוהו מביניהם ויחזור על הענין אשר היה עליו קודם שיתמנה עליהם והיה במתמנים עליהם איש סכל לא ידע סודם בו וקבץ ממונות ובנה ארמונות (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' ה' ט). —  ואמר הפיטן: ועל חומותם מתמנים, לשוערים ולשומרים ממונים (ר' בנימין בר"ז, אלהים אל דמי, שבת זכור). — ג) °כמו נִמְנָה: שמתמנים עליו (על הפסח) כשהוא חי ואלו המתמנים על הפסח  הם הנקראים בני חבורה (רמב"ם, קרבן פסח ב א).