סמ' סְבִיב, מ"ר סמ' סְבִיבֵי, וגם סְבִיבוֹת, ־בת, בכנ' סְבִיבֶיךָ, סְבִיבָיִךְ, סְבִיבָיו, סְבִיבֶיהָ, וגם סְבִיבוֹתַי, ־בֹתָי, סְבִיבוֹתֵינוּ, ־בֹתֵיכֶם, סְבִיבוֹתָיו, ־בֹתָיו, סְבִיבוֹתֶיהָ, ־בֹתֶיהָ, סְבִיבֹתָם, סְבִיבוֹתֵיהֶם, ־בֹתֵיהֶם, — א) ש"ז, הקף שמקיף דבר, Umkreis; circuit: ויבן העיר מסביב מן המלא ועד הַסָּבִיב (דהי"א יא ח). — ב) מלת התאר, פָּעַל סָבִיב, היה סָבִיב, בְּסִבּוּב, ringsum; autor; round about: ויקם שדה עפרון וכו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סָבִיב לאברהם למקנה (בראש' כג יז-יח).  והגבלת את העם סָבִיב לאמר השמרו לכם עלות בהר (שמות יט יב). ועשית שלחן עצי שטים וכו' וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סָבִיב ועשית לו מסגרת טפח סָבִיב ועשית זר זהב למסגרתו סָבִיב (שמות כה כג-כה; גם שם כז יז; שם כח לא-לג; שם כט יו; שם לח יו; שם כ). ואת הבית יקצע מבית סָבִיב ושפכו את העפר אשר הקצו (ויקר' יד מא). ובתי החצרים אשר אין להם חמה סָבִיב על שדה הארץ יחשב (שם כה לא). זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סָבִיב (במד' לד יב; גם שם לה ד). וישם ישראל ארבים אל הגבעה סָבִיב (שפט' כ כט). והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סָבִיב1 וגם המה להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן (ש"א יד כא). ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סָבִיב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום וכו' (שם מז; גם שם לא ט). ויבאו דנה יען וסָבִיב2 אל צידון (ש"ב כד ו). עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית יי' ואת חומת ירושלים סָבִיב (מ"א ג א). ויהי שמו (של שלמה) בכל הגוים סָבִיב (שם ה יא). והרמונים מאתים טרים סָבִיב על הכתרת השנית (שם ז כ; גם שם כג כד; שם לה). והקפתם על המלך סָבִיב איש וכליו בידו (מ"ב יא ח; גם שם כה א; שם י; דהי"ב כג ז). שאי סָבִיב עניך וראי כלם נקבצו באו לך (ישע' מט יח). ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ועל כל חומותיה סָבִיב ועל כל ערי יהודה (ירמ' א יה). אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סָבִיב (שם ו ג; גם שם כ יד-יה; שם כט). וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לה סָבִיב (יחזק' א ד). בני ארוד וחילך על חומותיך סָבִיב (שם כז יא). ואסף חיל כל הגוים סָבִיב זהב וכסף ובגדים (זכר' יד יד). לא אירא מרבבות עם אשר סָבִיב  שתו עלי (תהל' ג ז; גם שם יב ט; שם צז ג). ידיך עצבוני ויעשוני יחד סָבִיב3 ותבלעני (איוב י ח; גם שם יח יא; שם יט י). ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סָבִיב (איכ' ב ג). — ואמר בן סירא: ויקיפהו פעמונים ורמונים המון סביב לתת נעימה בצעדיו (ב"ס, גני' מה ט). ותגע למות נפשי וחיתי לשאול תחתיות ואפנה סביב ואין עוזר לי ואצפה סומך ואין (שם נא ו-ז). — סָבִיב סָבִיב: וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סָבִיב סָבִיב (יחזק' ח י). ויניחנו בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירנו עליהם סָבִיב סָבִיב והנה רבות מאד על פני הבקעה (שם לז א-ב, ורגיל ביחזק' מ-מג, כמו שם מ ה; שם יד; שם יז ועוד רבים). ודמות בקרים4 תחת לו סָבִיב סָבִיב5 סובבים אתו עשר באמה מקיפים את הים סביב (דהי"ב ד ג). — וכן מִסָּבִיב, מכל צד, בכל צד, והניח מִסָּבִיב: והניח להם מכל איביכם מִסָּבִיב וישבתם בטח (דבר' יב י; גם שם כה יט). וינח יי' להם מִסָּבִיב ככל אשר נשבע לאבותם ולא עמד איש בפניהם מכל איביהם (יהוש' כא מב; גם שם כג א). ויהי כי ישב המלך בביתו ויי' הניח לו מִסָּבִיב מכל איביו (ש"ב ז א). — ואמר בן סירא: שלמה מלך בימי שלוה ואל הניח לו מסביב (ב"ס, גני' מז יג). — וימכרם ביד אויביהם מִסָּבִיב ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם (שפט' ב יד). ויצל אתכם מיד איביכם מִסָּבִיב ותשבו בטח (ש"א יב יא). ושלום היה לו מכל עבריו מִסָּבִיב (מ"א ה ד). וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מִסָּבִיב  ולא ידע (ישע' מב כה). כשמרי שדי עליה מִסָּבִיב (ירמ' ד יז). ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מִסָּבִיב ביום רעה (שם נא ב). ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מִסָּבִיב בתזנותיך (יחזק' יו לג; גם שם לו ז; שם לז כא; שם לט יז). עושו ובאו כל הגוים מִסָּבִיב ונקצבו (יוא' ד יא). הלא את שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מִסָּבִיב (איוב א י). — מגור מִסָּבִיב: כי חרב לאיב מגור מִסָּבִיב (ירמ' ו כה, ורגיל בירמ' שם כ ג; שם י; שם מו ה; שם מט כט). כי שמעתי דבת רבים מגור מִסָּבִיב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו (תהל' לח יד). — ג) ובמשמ' מלת היחס סמ' סְבִיב: לכן כה אמר אדני יי' צר וּסְבִיב6 הארץ והוריד ממך עזך ונבזו אמנותיך (עמו' ג יא). — סָבִיב לפלוני, לדבר פלוני: ובבקר היתה שכבת הטל סָבִיב למחנה (שמות יו יג). ויקם את החצר סָבִיב למשכן ולמזבח (שם מ לג). והלוים יחנו סָבִיב למשכן העדת (במד' א נג). מנגד סָבִיב לאהל מועד יחנו (שם ב ב). ויעש תעלה כבית סאתים זרע סָבִיב  למזבח וכו' וילכו המים סָבִיב למזבח (מ"א יח לב-לה). התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סָבִיב לה (נחו' ג ח). חנה מלאך יי' סָבִיב ליראיו ויחלצם (תהל' לד ח; גם שם עח כח; שם קכה ב; שם קכח ג). הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סָבִיב לה מגברי ישראל (שה"ש ג ז). יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סָבִיב לאהלי (איוב יט יב). — ואמר בן סירא: בקבלו נתחים מיד אחיו והוא נצב על מערכות סביב לו עטרת בנים כשתילי ארזים בלבנון (ב"ס, גני' נ יב). — סָבִיב כל: העיט צבוע נחלתי לי העיט סָבִיב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה (ירמ' יב ט). ויבן על קיר הבית יצוע סָבִיב את7 קירות הבית סָבִיב להיכל ולדביר (מ"א ו ה). והגבול סָבִיב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב (יחזק' מג יז). — מִסָּבִיב לְדָבָר: העלו מִסָּבִיב למשכן קרח ואבירם (במד' יו כד). — ומצוי מאד בסהמ"א, וכמו"כ להורות הזמן בקֵרוּב: לפי שאנחנו נמצא הרבה מהאנשים שיגיע להם פחד חזק בהיותם סביב העת הנכון לבא עליהם פגע רע (רלב"ג, מלחמ' ה' ב ז). הלא ידעת מקדם איך סביב כ"ה שנים בהיותך עמנו (כתב שלוח לר' יצחק מלאטאש, שו"ת הר"י לאטאש א, 1). ואחר סביב טו ימים הכניסה בונדיאן לחפה (שם 4). — ובמספרים, במשמ' קרוב לזה המספר: היו לישראל צרות עצומות ע"י איש בליעל אשר עשה עצמו משיח וכו' והיה שם קהל גדול סביב לאלף בתים עשירים מלאים וחשובים ומוצלחים (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה לא). — מ"ר זכר עם כנ', סְבִיבֵי העיר וכדומ', המקומות והמגרשים המקיפים אותה, Umgebung; environs: והצתי אש ביערה ואכלה כל סְבִיבֶיהָ (ירמ' כא יד). שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין וּבִסְבִיבֵי ירושלם (שם לב מד; גם שם לג יג; שם מו יד; שם מט ה). — ובמשמ' בני אדם הנמצאים מסביב, או הנמצאים בסביבת פלוני, והקרובים אליו: קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד נדו לו כל סְבִיבָיו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה (שם מח יו-יז). והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סְבִיבָיו (שם לט). נדרו ושלמו ליי' אלהיכם כל סְבִיבָיו יבילו שי למורא (תהל' עו יב). אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סְבִיבָיו (שם פט ח). — ובתלמ': מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה (ר' אחא, ב"ק נ.). — ובמשמ' מלת היחס: יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וּסְבִיבָיו נשערה מאד (תהל' נ ג). ענן וערפל סְבִיבָיו צדק ומשפט מכון כסאו (שם צז ב). צוה יי' ליעקב סְבִיבָיו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם (איכ' א יז). — מ"ר נק' הקף ועִגול: סובב סבב הולך הרוח ועל סְבִיבֹתָיו שב הרוח (קהל' א ו). — ובמשמ' המקומות הנמצאים מסביב: ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סְבִיבֹתֵינוּ כלחך השור את ירק השדה (במד' כב ד).  והצתי אש בעריו ואכלה כל סְבִיבֹתָיו (ירמ' נ לב). — ובמשמ' בני אדם הנמצאים מסביב, שכנים: ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סְבִיבֹתָם השאטים (יחזק' כח כד; גם שם יו נז). תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לִסְבִיבֹתֵינוּ (תהל' מד יד; גם שם עט ד). כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סְבִיבֹתֵינוּ (דני' ט יו). ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן וכו' לבנות את בית יי' אשר בירושלם וכל סְבִיבֹתֵיהֶם חזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה (עזר' א ה-ו). — ובמשמ' מלת היחס, כמו סָבִיב: ויחפרו כל מצרים סְבִיבֹת היאר מים לשתות (שמות ז כד). ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סְבִיבֹת האהל (במד' יא כד; גם שם לא-לב). ותקעתם בשופרות גם אתם סְבִיבֹת כל המחנה (שפט' ז יח). והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סְבִיבֹת אלישע (מ"ב ו יז). ובאו מערי יהודה וּמִסְּבִיבוֹת ירושלם ומארץ בנימן (ירמ' יז כו). וזריתי את עצמותיכם סְבִיבוֹת מזבחותיכם (יחזק' ו ה; גם שם לא ד; שם  לב כג). ונתתי אותם וּסְבִיבוֹת8 גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו (שם לד כו). שפכו דמם כמים סְבִיבוֹת ירושלם ואין קובר (תהל' עט ג). דלתי פניו מי פתח סְבִיבוֹת שניו אימה (איוב מא ו). ויאספו בני המשררים ומן הככר סְבִיבוֹת ירושלם וכו' כי חצרים בנו להם המשררים סְבִיבוֹת ירושלם (נחמ' יב כח-כט). וּסְבִיבוֹת בית האלהים ילינו כי עליהם משמרת (דהי"א ט כז). ויכו את כל הערים סְבִיבוֹת גרר (דהי"ב יד יג; גם שם יז י). — ואמר בן סירא: החונה סביבות ביתה (של החכמה) והביא יתדיו בקירה (ב"ס, גני' יד כד). — *סביבות הסל, דפנותיו: הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותנו לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל (מנח' ח ד). — ועם כנ': צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סְבִיבֹתֵיהֶם תתנו ללוים (במד' לה ב).  עיר עיר ומגרשיה סְבִיבֹתֶיהָ (יהוש' כא מ).  ויתנו להם את חברון בארץ יהודה ואת מגרשיה סְבִיבֹתֶיהָ (דהי"א ו מ). ושאול שכב במעגל והעם חֹנים סְבִיבֹתָו (ש"א כו ה; שם ז). וישת חשך סְבִיבֹתָיו סכות חשרת מים עבי שחקים (ש"ב כב יב). שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלישית בחרב יפלו סְבִיבוֹתָיִךְ (יחזק' ה יב). וידעו הגוים אשר ישארו סְבִיבוֹתֵיכֶם כי אני יי' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה (שם לו לו). בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סְבִיבֹתֶיהָ והנגב והשפלה ישב (זכר' ז ז). ועתה ירום ראשי על איבי סְבִיבֹתַי ואזבחה באהלו זבחי תרועה (תהל' כז ו). בעוד שדי עמדי סְבִיבֹתַי נערי (איוב כט ה). אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא על כן סְבִיבֹתֶיךָ פחים ויבהלך פחד פתאם (שם כב ט-י). — ובכנ', ועם אשר: ויסעו ויהי חתת אלהים על הרים אשר סְבִיבוֹתֵיהֶם ולא רדפו אחרי בני יעקב (בראש' לה ה). ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סְבִיבֹתֶיהָ נתן בתוכה (שם מא מח). מאת הגוים אשר סְבִיבֹתֵיכֶם מהם תקנו עבד ואמה (ויקר' כה מד). ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם וכו' וכל ישראל אשר סְבִיבֹתֵיהֶם נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ (במד' יו לב-לד). לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סְבִיבוֹתֵיכֶם (דבר' ו יד; גם שם יג ח; שם י; שם יד; שם כא ב). וכל החצרים אשר סְבִיבוֹת הערים האלה עד בעלת באר וכו' (יהוש' יט ח). וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סְבִיבוֹתֵיהֶם וישתחוו להם (שפט' ב יב). וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סְבִיבֹתָם אשר צוה יי' אתם לבלתי עשות כהם (מ"ב יז יה). זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וּסְבִיבוֹתֶיהָ ארצות ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים ואת חקותי מן הארצות אשר סְבִיבוֹתֶיהָ (יחזק' ה ה-ו). ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סְבִיבוֹתָיִךְ לעיני כל עובר (שם יד). ויראו כל הגוים אשר סְבִיבוֹתֵינוּ ויפלו מאד בעיניהם (נחמ' ו יו). — מִסְּבִיבוֹת: וישבו עליה לבטח וכו' בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מִסְּבִיבֹתָם (יחזק' כח כו). — ובתו"מ: עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות (תענ' ג ד). אש יצאה מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיהם (ירוש' סנה' י ב). בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו לו שמא בדברי מרכבה אתה עוסק אמר להן לאו (מד"ר ויקר' טז). בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני (שם שה"ש, צוארך בחרוזים). כיון שראו (דתן ואבירם) שנסתלקו ישראל מסביבותיהם יצאו מחרפין ומגדפין (שם במד' יח).