ב. מַסָּה

1, ש"נ, סמי' מַסַּת, —  אֲבֵדָה וכליון, Untergang; destruction: אם שוט ימית פתאם לְמַסַּת2 נקים ילעג (איוב ט כג). — ואמר המשורר: זדו מתי האהבה או שגו, או אם למסת כואבים ילעגו (רמב"ע, דיואן ל, כ"י בודל').



1 עh' ההערה לקמן.

2 ת"י: כד מתמסמסין זכאין, ע"כ, מלשון נמס והיה לאין. וכך הקדמונ' וגם רֹב החדשים, אך קצת החדשים אומרים כי זה דחוק, ומגיהים הגהות מתחלפות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים