קל לא נמצא במקרא.

—  הִפע', הִמְסָה, אַמְסֶה, יַמְסֵס, וַתֶּמֶס, —  הִמְסָה קֶרַח ןכדומ', עשׂה שיִמַּס:  משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד ישלח דברו וְיַמְסֵם ישב רוחו יזלו מים (תהל' קמז יז-יח).  —  ובסהמ"א:  והזיעות הנמסות באש ימסה אותן לבדיהן וימצה אותן במכבר הנחשת על השמנים (שבתי דונולו, ספ' המרקח' יח).  —  ובמליצה, הִמְסָה את מטתו וכדומ', הרטיבה בדמעותיו:  יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אַמְסֶה (תהל' ו ז). —  ואמר הפיטן:  שימה דמעתי בנאדך ערש ממסה, עוז לי בך מעוז ומחסה (אליהו בר"ש, אקרא בשמך, סליח' יום ג'). —  °ואת הנכָלים, הֵפֵר:  פועל אותות ומסות, שחק עליהם לנסות, איך נכליהם להמסות, כל אשר יזמו לעשות (מנחם בר"מ, אין מושיע, שבת ב חנכה). —  °ואת הלֵב:  ונעו מלפניך אשרים וחמנים, ולב מצרים המסית בדביונים, במכות גדולות וחליים נאמנים (אמץ גבורותיך, יוצר אחרון פסח). —  °ובמשמ' הבהיל אותו:  ובאימתו לב הכפירים ימסה, והחכמה תחת כנפיו תחסה (ר"י חריזי, תחכמ' א). —  °ובמשמ' הֵרך אותו, הטהו לאהבה:  ומני סלע, הררי סלע, יזל פלג,, מימי שלג, אך לב יונתי, לא רֻכך עודנו, ורשפי אש אהבתי, לא יוכלו המסנו (יעקב אייכנב', האביב, ציון ב 161). —  °והִמְסָה את הקצף, הֵשֵׁךְ אותו:  עם אל מלך יושב על רחמים כסא, רוחי חסד ישב במעיל פאר נכסה, קצף עם אף ימסה, סדר שלש עשר (כנף רננים, פזמ', שרץ נפש חיה). —  והִמְסָה הֶעָשׁ בֶּגֶד וכדומ', נקרוֹ ועשהו כמו אבק, ובמליצה:  בתוכחות על עון יסרת איש וַתֶּמֶס כעש חמודו (תהל' לט יב). —  המסיו, עי' מַסַי.

—   קל, °מָסָה, יִמְסֶה, —  מָסָה הלֵב, נִמס מרֹב צער:  זה יספוד בחיל ובקיר1 לב יִמְסֶה, נין אהרן איך לשפחה יהי נושא (ר' יחיאל, קינה, ואת נוי).

—   נִפע', °נִמְסֶה, נִמְסִים, —  כמו נִמַּס: וגם יועיל לבשר השינים הנמסה להמריק בו (אסף הרופא, כ"י 71).  יקח הרופא את הסמים וכו' וישימם במעט מעט בסיר אשר יהיה שם הזפת וריטיני וחלבנה וטורבינטינא ודונג הנימסים והנמצים ויערבם ויבללם היטב יחדו מחוץ לגחלים וכו' אך נאה לבללם עם הנימסים מחוץ לאש עד אשר יתקררו ויקפאו (שבתי דונולו, ספ' המרקח' יד).

—  פִע', —  °מִסֵּה, מַסֵּה, —  מַסֵּה ערשך בדמעות, כמו הַמְסֵה:  לעד פשעיך כסה, ערשך בדמעתך מסה (ספ' המוסר יט, כ"י תימנ').

—  הִתפ', °הִתְמַסֵּה, יִתְמַסּוּ, —  כמו נמס:  ישים הרופא את הזיעה במחבת וכו' ויתן המחבת על הגחלים וירתיח עד שיתמסה הזיעה ויבלול עם השמן וימרוס היטב וכשיתמסה להיות כמו דבש אז תוסף על הזיעה מן הדבש הנרתח (שבתי דונולו, ספ' המרקח' יא).  ישחוק תחילה הדק את הבשמים והזיעות וכו' בסיר יחדו על האש בגחלים ויתמסו (שם יד).