1, ש"ז, —  א) דבר יכסו בו הפנים, Schleier; voile; veil:  וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו ויקרא אלהם משה וכו' ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מַסְוֶה2 ובבא משה לפני יי' לדבר אתו יסיר את הַמַּסְוֶה עד צאתו וכו' והשיב משה את הַמַּסְוֶה על פניו (שמות לד ל-לה). —  ובסהמ"א:  נימי הכיפה של ראש והמסוה שמניחין הערביים על פניהם (רמב"ם, כלים כא ב). —  ואמר המשורר:  נאוה לך עפרה נוה אורה שבעתים, החפירה לולי מסוה כל כוכבי שמים (ר"י בן צדיק, שור אם קרעה, כ"י, JQR July 1913, 87).  יום באה עפרת היופי אלי בצעיף החן צמה, נמתי לה הסירי מסוֵך מפניך יפה תמה, ותסר מסוה ואחזה לחיה ספיר בו אחלמה (ר"מ דרעי, יום באה, לקו"ק פד). —  ומ"ר:  אפר מיני מסוות וכסות הם המכסים את הראש ואת הפנים זולתי העינים (מנחם, מחבר' אפר). —  ובהשאלה:  אבל צריך להתבייש מבני אדם ולשום על פניו מסוה הבושת (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג, בושת).  מסוה צבעים מעלי שער הסר ומשכית השקרים גל, כי אחרי שיבה בתבל אין חלק והתעתד לך אל גל (רמב"ע, תרשיש ה י).  מסוה כלמה אוהבי הסר ונטה לעפרת חן וקול ענות (שם ב צה).  בכל חליפות הזמן פני בלי מסוה לנגד קר וחם הוקעתי, עד כי למשחית נהפך הודי וגם התנכרו פני ולא נודעתי (הוא, פתאם יצורי, כ"י בודל').  ונגלו פני השחקים ממסוה האבקים, ונפלו לארץ כמה הרים גבוהים ועמודים חזקים (ר"י חריזי, תחכמ' ז).  ועלו ענני אבקים, וכסו פני השחקים, ונסתרו אפי המאורים, במסוה הקיטורים (שם).  וגם בני אחיו הגונים במעשיהם, ומסוה הענוה על פניהם (שם מו). —  ב) *חלק מהמעדר, ולא נתברר מהותו:  העין שבמעצד והעין שבמחרישה והמסוה3 שבמעדר בזמן שהן קבועין חיבור לטומאה (תוספת' כלי' ב"ב א ז).