מִסָּה
1, ש"נ, סמי' מִסַּת, — כַּמּוּת, הרבה או מעט מהדבר, Mass; mesure; measure: ועשית חג שבעות ליי' אלהיך מִסַּת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יי' אלהיך (דבר' יו י).
1 בארמ' מִסּת, וכן בסורית. תרגום די מחסורו: כמסּת חסרוניה. כדי ארבה: כמיסת גובא. ולא נתברר מקור המלה. ריב"ג הביאה בשרש מסס, אך לא אמר איך נסתעפה מלה זו במשמ' זו. ראב"ע אמר כי נגזרה מן נס. רד"ק כמו ריב"ג, בשרש מסס, אך לא באר כלום.