מָעוּט

*, ת"ז, לנק' מְעוּטָה, מ"ר מְעוּטִים, מְעוּטוֹת, — כמו מְעַט: בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן (תוספת' חלה א ז). אין לי אלא מכה רבה מכה מעוטה מניין (ספרי דבר' רפו). אני ראיתי בני העולם הבא ומעוטים הן (רשב"י, ירוש' ברכ' ט ג). פעמים שהשנים מרובות על השכר פעמים שהשנים מעוטות מן השכר (ר' הילא, שם קדוש' א ג). ואל תצריכנו לידיד מתנות בשר ודם שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה (ברכ' המזון, רחם יי'). — ובסהמ"א: ומה ששאלת על המעוטה שבעבודות האלהים וכו' (ר"י א"ת חו"ה, עבודת ה' ז). — °מְעוּט דבר פלוני, שיש בו מדבר פלוני רק מעט: מסורת בידי מאבות, שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה (ר' יונתן, ירוש' פסח' ה ג). — *יַד מְעוּטָה, קמצנית: עני וידו רחבה וכו' עשיר וידו מעוטה וכו' (ירוש' חגי' א ה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים