1, ש"ז, בכנ' מָעוּזִּי, מָעֻזִּי, מָעֻזֵּךְ, מָעוּזּוֹ, מָעֻזֹּה, מָעֻזָּם, מָעוּזָּם, מָעֻזְּכֶם, מָעֻזְּכֶן, מ"ר מָעֻזִּים, סמי' מָעוּזֵּי, —  מקום משגב בראש הר וכדומ', Bergfeste; mont fortifié; mountain-fort: ובנית מזבח ליי' אליהך על ראש הַמָּעוֹז הזה במערכה (שפט' ו כו). — ובכלל משגב, מבצר: ביום ההוא יהיו ערי מָעוּזּוֹ כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה (ישע' יז ט). ושפכתי חמתי על סין מָעוֹז מצרים (יחזק' ל יה). וישב פניו לְמָעוּזֵּי ארצו (דני' יא יט). ועשה למבצרי מָעֻזִּים עם אלוה נכר (שם לט). — וכנוי למבוא של ים, שהספינות מבקשות שם מעוז להן מפני רוח סערה: הילילו אניות תרשיש כי שדד מָעֻזְּכֶן (ישע' כג יד). — ובהשאלה, הוא מָעוּזּוֹ של פלוני, שהוא עֹזֵר לו, תֹמֵךְ בו, מצילהו מאויב, Schutz; protection: ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז בְּמָעוֹז פרעה ולחסות בצל מצרים והיה לכם מָעוֹז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה (ישע' ל ב-ג). כי היית מָעוֹז לדל מָעוֹז לאביון בצר לו (שם כה ד). יי' עזי וּמָעֻזִּי ומנוסי ביום צרה (ירמ' יו יט). ויי' מחסה לעמו וּמָעוֹז לבני ישראל (יוא' ד יו). טוב יי' לְמָעוֹז ביום צרה (נחום א ז). גם את תבקשי מָעוֹז מאויב (שם ג יא). יי' אורי וישעי ממי אירא יי' מָעוֹז חיי ממי אפחד (תהל' כז א). יי' עז למו וּמָעוֹז ישועות משיחו הוא (שם כח ח). תוציאני מרשת זו טמנו לי כי אתה מָעוּזִּי (שם לא ה). ותשועת צדיקים מיי' מָעוּזָּם בעת צרה (שם לז לט). כי אתה אלהי מָעוּזִּי למה זנחתני (שם מג ב). הנה הגבר לא ישים אלהים מָעוּזּוֹ ויבטח ברב עשרו (שם נב ט). מָעוֹז לתם דרך יי' ומחתה לפעלי און (משלי י כט). — וצוּר מָעוֹז, בהשאלה, כמו הקודם: כי שכחת אלהי ישעך וצור מָעֻזֵּךְ לא זכרת (ישע' יז י). — ואמר בן סירא: אשר בימיו נבנה קיר פנות מעוז כהיכל מלך (ב"ס גני' נ ב). — ובסהמ"א: יחיל לבינו על זאת וחית רוחינו כי נעדֹר נעדר מפינו הגות קדש מעוזינו ותהי לנו חזות כל משאותיו ונאמי דבר פיהו כדברי הספר החתום (רסע"ג, הקד' ספר האגרון). והם אנשי אחותינו ומכובדים עלינו ובינינו וביניהם שליחות ומנחות ולהם כח ומעוז גדודים וחיילים יוצאים בזמנים (מנחם ב"ס, מכת' ר"ח אבן שפרוט למלך הכוזרים). — ואמר המשורר: בכח חכמתיו, ומעוז ערמותיו, ורוב תחבולותיו, בחלק מאמרים (דונש, דעה לבי). מצאוהו בני גלות לצור מעוז בעתות צר, וחרב מפני אויב וצנה ממצוקות צר (רמב"ע, תרשיש א שה). בעז שדי יעוז, נשיא אל המעוז, אשר הוא מטה עז, ומקל תפארה (ר"י חריזי, תחכמ' א). לא תוסיף הביא מנחת שוא כי לבי צור מעוז וקשה מצח, להרים קול בתרועה ולפתוח פה ברצח (עמנואל, מחבר' ג). — ובמשמ' עֹז: ארוגי עז בקול מעוז לנערץ בצבא המולה, בוטים רון בחיך וגרון לך יי' הגדולה (ארוגי עז, אופן לשבת א אחה"פ).