ב. עָזַב
עָזֹב, עֲזֹב, תַּעֲזֹב1: כי תראה חמר שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מֵעֲזֹב לו עָזֹב תַּעֲזֹב עמו (שמות כג ה). — ובסהמ"א: צריך לעזוב המשא מן החמור זה מצד זה ובעל החמור באמצע (ר"א הקראי, ג"ע, דין האבדה, קפה:).
1 [המחבר לא כתב את הערך הזה במלואו, וקשה להכריע אם פרש פעל זה עָזר וסִיֵּע, כמו מנחם ורש"י, או טען את המשא, כמו ריב"ג; ועי' גם שד"ל לפסוק זה וראב"ע.]