פ"י, בינ' עֹיֵן — הביט בעַיִן, ובפרט בשנאה, ;schel blicen regarder de mauvais oeil; to look askanco: ויהי שאול עֹיֵן1 את דוד (ש"א יח ט). — ובסהמ"א: שהעויין את האנשים בעין רעה ימלא בטנו ממומי האנשים ובמעט סכה כנודות חדשים יבקע (ר"א ד' וידאש, ראש' חכמה ענוה ה). ואם היה ראובן מחזירו ללוי היה שמעון עויין עליו כל ימיו (הלבוש, גניבה שמח ז). סר לב שאול נפש צדיק נאלחה עוין את דוד ביקר שמו קנאהו (שלום הכהן, ניר דוד 67). ודרכם של אלו להיות עוינים זה את זה כל אחד ואחד מהם מרבה לספר בגנות חברו (ר"א לויפל, שע"י ג, שם משם טוב, ה:). 

—  פִע', *עִיֵּן, עיין, — א) נתן עַיִן, הביט, בפרט בתוך הספר, קרא: אסור למתרגם לעיין בתורה ולתרגם (תנחומ' כי תשא לד). — ורגיל בסהמ"א במשמ' קרא בספר בהתבוננות: דנין יג"ל מיג"ל עיין בערך תבטש ערוך ערך יגל. ומפני שחכמת המצוות שבתורה על שני ענינים האחד מהם גלוי והשני נסתר עיינתי בספרי הקדמו' וכו' (ר"י א"ת, חו"ה הקדמ'). ואני מבקש מן המעיינים בספרים האלה וכו' (הוא, הרקמ', הקדמ'). ועתה מפיל אני תחנתי לפני כל מעיין בספר הזה אשר אם ימצא בהעתקה טעות וכו' שיתקננה וידינני לכף זכות (ר"ש א"ת, מו"נ פתיח'). שאין ראוי למעיין בספריו שייחסוהו במה שיחקר עליו לעזות (שם א ה). מי שמעין בספרו (הכוזרי) תהי משכורתו שלמה מעם ה' אלהי ישראל (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 107). ואולם מדרגות הלמוד הנעשה בזה הספר הנה ראוי שיקדם העיון למעיין בו במאמר השביעי והשמיני והתשיעי מאקלידיס (רלב"ג, מעשה חושב, הקדמ'). יעיינו בספרי הפילוסופים כדי להכיר מעלת תורתינו הקדושה על שאר החכמות והדתות הנימוסיות (ר' דוד בר יום טוב בן בילא, יסודות  המשכיל, הקדמ', ד"ח נ"ו), על כן בראותי עצלות בני אדם מלעיין בחבורים הגדולים וכו' (ר"י אבוהב, מנוה"מ הקדמ'). והם רמזים וחידות לא יבינום כלל אלא המעיינים בספרי החכמות המבארים אותם העניינים (רש"ט פליקרא ראש' חכמ' 21). ואבקש מהמעיין בזאת האגרת כי אם יראה בה שגיאה שתהיה מסותרת אל יתן אליה בעין רעה אלא בטובה (הוא, המבקש יג). דע אתה המעיין אלהים יחנך ויצילך מן התועים (ר"מ אלדבי, ש"א ח, קו:). — °והביט בהתבוננות: כי הם עיינו אל מראה הלובן אשר בזה הנייר דרך משל וראו שהלובן במוחלט יותר כולל ממנו וכו' (ראב"ד, אמו"ר 5), ואם היה השמש מערבי בלקיחתך גובהה שים אותה בגשרים המערבים ועיין נוכח השמש וכו' (ראב"ע, כלי נחשת טו). כשתעיין בעיניך תשיג מה שבכח ראותך שתשיגהו וכשתכריח עיניך ותפליג בעיון ותטרח לעיין על רוחק גדול יותר ארוך ממה שבכחך לעיין ברוחקו וכו' לא יחלש ראותך על זה אשר לא תוכל לבד אבל יחלש גם כן על מה שבכחך שתשיגהו (ר"ש א"ת, מו"נ א לב). כי הוא העיד ואמר כי בכל שהיה מעיין את הירח בכל ימי החדש זולתי עת ההקבלה ועת הקבוץ האמצעים היה בודק ומצא כל אחד מזויות חלופו עודפת על המדה הראויה לה לפי חלופו הפשוט (ר"י הישראלי, יסוד עולם, נג:). — ובמשמ' השגיח: ראובן היה בדעתו לילך למדינת הים והיה לו קרקעות אמר לשמעון עיין לי בשדות אלו (רלב"ג, איוב טז). וילטוש עיניו לי לעיין אותי בעין רעה (שם). עוד המעיין את חבירו בעין טובה לא יתמלא כעס עליו מהרה (ר"א די וידאש, ראש' חכמה, ענוה ה). — ב) ∗הביט בעין השכל, הסתכל, התבונן: אין לי אלא זרעה זרע זרעה מניין ת"ל זרע אין לה עיין2 לה (קידוש' ד.). — עִיֵן בתפלה: כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב (ר' חייא בר אבא בשם רב' יוחנן, ברכ' נה.). —  ובסהמ"א: במעשה של גט שנמצא בבית דינו של רב הונא וכו' א"ל רב חסדא לרבא צא ועיין3 בה (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 100). ענייננו על כל מה שכתוב בשאלה זו ואם כן היה הדבר כאשר כתוב בה כך ראינו וכו' (תשו' הגא' הרכבי ר). אין אומרים קדוש אלא בשבת ובימים טובים בלבד ודברים הללו אין מעיין אותן ומדקדק בהם (גאוניקה ב, 52). וכאשר עיינתים והנה הם חילוף מה שאמר (דונש, על רסע"ג 6). וצריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להן יורשין וכו' צריך לעיין לכל הבאין מכח אחיו (רגמ"ה, ב"ב קטו.). עייננו בשאלה זו וראינו כי השטר לא היה בו מהיום ולאחר מיתה ואעפ"כ השטר מקויים (רי"ף, שו"ת כג). כאשר הבטנו בתלמוד ועיינו בדרכיו מצינו ענייניו חמשה וכו' (גנזי שכטר ב, גינצבורג 407). ועוד תדע שהעצם יחלק אל גשמי ובלתי גשמי והעצם הגשמי הוא אשר נעיין בו עתה (ראב"ד, אמו"ר 11). והתעלמו מעיין במה שאין להם רשות להתעלם ממנו מעניני נפשותם (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). וכן כשהוא צריך ללכת בדרך רחוקה מזמין עניני הליכתו קודם לכן בימים ויעיין במה שהוא שעובר במקום שהוא הולך אליו מן המסחרים (שם, חשבון הנפש ג). והנחוץ ממה שיעיין עליו היחיד הוא חלק הכל שיתננו ולא יתעלם ממנו (הוא, הכוזרי ג יט). בן אדם אלו היית מעיין במעט שנשאר מימיך היית מואס במה שתקוהו ממעט מאוייך (הוא מבח' הפניני' לרשב"ג 69). מי שנתחייב מיתה בחולו של מועד מעיינין בדינו ואוכלין בית דין ושותין ואחר כך גומרין את דינו סמוך לשקיעת החמה והורגין אותו (רמב"ם, סנה' יג ה). בעינן שתעיין כמה יש בין היום אשר תקבע בו ר"ה אותה שנה ובין היום אשר תקבע בשנה הבאה (הוא, חשבון העבור, ד"ח לא). נעמו לי דבריך החבר חיים כי חיים הם למוצאיהם ויפה עיינת ואל האמת כיונת ולהלכה הסכמת (רי"ץ מוינה, אור זרוע, יו"ט, ע:.). ואין אסורם (של העריות) מן הדעת כשנעיין אלא גזרת מלך הם (ר"מ בשייצי, עריות, הקדם ג א-ב, 60). ואולם מצות שבאו בתורה שתלויות בזמן המעיין בהם ימצא ענינים גבוהים ורמיזות עצומות (ר"א הקראי, ג"ע הקדמ', ג.). ועתה רבותי חושו לצרכי ועיינו במזונותי (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' 62). וישים חקירתו בחכמת מעיינת בגופים וטבעיהם ועצמם ומקריהם וחומר וצורתו (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 4). אלו החכמות כולם הם מעיינות בקוים ובשטחים והמוגשמים ומספרים וכו' (שם 47). חקר על מדת השנה ע"ד האמת עמד ועיין בעגולת נחושת ההיא העשויי' כמין טבעת שטחית גדולה (ר"י הישראלי, יסוד עולם, לט:). כאשר עייננו ביצירת הבעל חי ושלמות כל אבריהם מצאנו שהשגיח הבורא ביצירתם השגחה נפלאה  לתקן ענייניהם (ר"י אלבו, העקרים א ו). לא דייך שאתה מתרשל ואין אתה מעיין אלא שאתה מתריז כנגדי (רדב"ז, שו"ת ד רעט). אם לאחר שנתרצה הלוה או הנפקד ליתן למקבל אומר עיינתי בחשבוני וכו' (שו"ע חו"מ הרשאה קכו יג).  — ועי' מְעַיֵּן. — ג) ∗שקל בדיוק ובצמצום, עַיִן בְּעַיִן: מנין שלא יעיין במקום שמכריעים ולא יכריע במקום שמעיינים ת"ל וכו' (ספרי דבר' רלד). הריני מעיין במקום שמכריעין וכו' והריני מכריע במקום שמעניינין (ב"ב פט.). ועי' כרע, הִפע'.— ד) °ובמשמ' קבע, יִחֵד4: באומר זה וזה אני נוטל אעפ"י שלא עיין האפרוחים אלא אמר מעיו"ט מזה השבך אני נוטל וכו' (ר"ח, ביצ' י.). ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח מכל הזבחים ודין מנחת חוטא ומנחת קנאות מכל המנחות שעיין עליהם הכתוב (רמב"ם, פסולי המוקדשין טו ג). דעת זה האיש כי התורה לא עינה דרך אחת מכלל דרכי הירח (ר"א הקראי, ענין קדוה"ח ו, ז:.). כי הם היו מעיינים בכל יום שישי לרדת אל נמל במטילי הברזל זה אי אפשר (שם, ענין השבת יד, לב.). ויהיה עוד ראוי לעיין מלאכה אחרת יקבל הטמאה כיצד סיר אשר הקרקע שלו כדמות קערה יהיה טמא משום קערה (שם, ענין טמאה וטהרה י, קג:.). וצריך לעיין בזמנו אם עיין לו זמן ואם שכח יש לו לקיימו אחרי הזמן ההוא ובמהותו ואיכותו ובמותו (שם, דיני נדרים, קעג.). דבר שעיין הלזה שיפרע המלוה ממנו בעדות אפילו נמכר מוציאו מיד הקונה (שם, דין קיום הדברים, קפט:).

— פֻע', ∗עֻיַּן בינ' מְעֻיָּן מעויין, מְעֻיָּנִים, מעוינים, מְעֻיָּנוֹת, מעויינות, — א) שָקוּל,  שמשקלו מדֻיָּק, עין בעין, בלי הכרע: היה מעוין וכו' הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיו' מכריעות (ירוש' סנה' יא א). מהו כי עין בעין אמר ר"ל הרי מאזנים מעוין (מד"ר במד' טז). אמר משה רבש"ע הרי מדת הדין בכף מאזנים מעויין (שם דבר' ה). ושוקל את העונות כנגד הזכיות והם נשקלים העונות והזכיות אילו כנגד אילו ושתי הכפות של המאזנים נמצאים מעויינות (פסיק' רבת' מה). — ובסהמ"א: כשהקדוש ברוך הוא דן את האדם בראש השנה והוא שקול ומעויין מדת רב חסד שלו שהוא מטה כלפי חסד פוטרו מגהינם (רמב"ן, שער הגמול, א::). הנה נא בפעם הזאת ערכתי משפט ערוך ומעויין שהוא על ענין רב האיכות (ר"מ אלשיך, פי' איוב יג יח). ועי' מְעֻיָּן. —  ב) °שעִיְּנוּ והתבוננו בו: והוא הצד אשר יעויין בהם בחכמה הזאת (ספר שמע הטבעי של בן רשד ד יד:). והיותר מיוחד ויותר מבואר שבהם לפי כונת זה הספר הוא שכאשר יעויינו הנמצאות נראה שהם כולם בכללם יגיעו לתכלית אחד והוא הסדור הנמצא בעולם כסדור הנמצא במחנה (ר"י אלבו, העקרים ב יג). — וזה הדעת כשעויין בו ימצא נפסד הפסד גמור (שם ג א). כאשר יעויין הבדלם כל אחד בסגנון שלו (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי, הקדמ'). כאשר יעויינו שני הדרכים האלה וכו' כבר התאחדו הדרכים האלה בעצמם (ר"י אברבאנל, שמים חדשים, עיון ג). ובשני אלו הכללים נכללי' המצות כשעויין בהם (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, יח:). —  ג) נראה, שראו אותו והביטו בו: וחכמת המראות (אפטיקא) ומעיינ' בקו והשטח והגוף מצד מה שהם מעויינים (רש"ט פלקירא, המבקש, עג). דע כי זאת החכמה מעיינת בקו ובשטח ובגוף מצד שהם מעויינים (שם עח). ומהם תחבולות מראייות במלאכת כלים ידריכו העינים להשיג אמיתת הדברים המעויין אליהם אשר הם רחוקים (הוא, ראש' חכמ' 48). —  ד) קבוע מיֻחד, bestimmt; defini; definite: וממה שמאמץ להיות עזבוניך ומערבך מסחרים ודברים מעוינים אמרו הונך ועזבוניך מערביך ומלחיך וחבליך (ר"י א"ת, השרש, לריב"ג, ערב). המזג שראוי שיהי' לאיש אחד מעוין עד שיהי' נמצא חי ובריא (קאנון א א ג א). השיב בכעס ואמר לא ידעתי איזה יום היה קודם תענית ולא הזכיר יום מעויין (ר"א ששון, תורת אמת, שו"ת יז). ואותה הנקודה מגלגל המזלות צריך היותה מעוינת תמיד בתחלת החדש שלא תשתנה שלא יבא פעם בארוכה ופעם בקצרה (ר"א הקראי, ג"ע, ענין קדוה"ח ב, ג::). אבל מראה הדבר שיש להם יסוד מעויין במצוה ואותו היסוד אם יחליפוהו יאמרו מוטעין אנוסין שוגגין (שם ו, ז:.). בשמרנו המצות שהם לאוטים לנו כ"ש בבאר התורה איכות הלאוט במצוה מעויינת (שם, ענין טמאה וטהרה, פתיח', צח:). לא הכלילה התורה על כל מה שתראה האשה מאותו המקום שיהיה טמא אבל בארה לו בצורה מעוניינת והוא עין הדם (שם, ד, קי::). אדם שיש לו חובות הרבה ובאו בעלי חובו לגבות אין קדימה לאחד מן האחר לבד אם היה דבר מעויין בתנאי לגבות חובו ממנו יש לו דין קדימה אלא אם אינו מעוין יד הכל שוה (שם, דין קיום הדברים, קפט:). ועשהו לכשרות לבד בעת המעוין אחרי חכמתו לא לצרך אליו (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים פט). ההפרש בין המוחיי והצטומכיי כי האיצטומכי אין לו סדר ולא עתים מעויינים (קאנון ג יו א ב). — ובלשון הפילוסופים, בנגוד למשֻלח: כי אין במעשה האל ית' וית' קיום לדבר מן הדברים בלתי מעויין ורמוז אליו עד שנאמר שהוא ית' ברא דבר שיהיה בלתי נודע המהות (ראב"ד, אננו"ר 10). והמקובץ מהם הוא חומר ליסודות ואם כולם יחד במציאות דבר בסתם שיהיה נמצא והוא בלתי מעוין אם כן החומר הראשון הוא עצם יקחהו השכל מופשט מכל צורה ואיננו דבר מעויין אך הוא דבר אפשר שיהיה ממנו כל גשם (שם 11). אך המקרים אמנם יאמרו על מה שישיג הגשם ברצון האל ית' (שם). בעבור שהיו הנמצאות המעויינות בהם יותר מסוג אחד (כל מלאכת ההגיון, מופת). ויאמרו שההקדמה האומרת כי מאחד לא יסודר אלא אחד היא נצחית ואמנם תצדק בפועל הפרטי המעויין אבל בשם יתברך שהוא הפועל הכולל המשולח וכו' (ר"י אלבו, העקרים ב יג). — חֹמר מְעֻיָּן: זה חמר שיזדמן רק לחמר מעין (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים פח). אם היו (הענינים המושכלים) נתלים בחומר לא ימנע מהיותם דבקים בחומר מעויין עד אי אפשר שיגיעו במחשבה נקיים מן החומר המעויין כאדם והצמח וזולתו וכו' (ר"א מזרחי, מלאכת המספר הקדמ').