ש"ז, מ"ר מַעֲקַשִּׁים, — קרקע לא ישר, שאין פניה שוות, unebener Boden; terrain inégal; rough land: והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור וּמַעֲקַשִּׁים למישור (ישע' מב יו). — °ובהשאלה במשמ' שגיאה וחטא, קושי: אם לעזרי זרועך תעור, אין לך מעצור, מעקשים תשובבם מישור, מחשכים לאור (ר"י הלוי, מאורה, יזכרו פלאך). הנה ילוד שכל אשר הוליד מחשב לבד משה בנו יעקב, פיהו יישר מעקש דרך השיר ואורח לב בעת יעקוב (רמב"ע, תרשיש י קו). ובהודות בחדוש קל כל קשה והתישר כל מעקש (ר"י א"ת, כוזרי ה יד). — ומ"ר °מעקשּׁוֹת: מכשול הרימו פנו דרך וישרו מעקשות, עון עזבו והתודו ואל תוסיפו להקשות (אליה בר"ש, סליח' שחר' יוה"כ, איככה אפצה). — ובמשמ' העקרית, מעקשי הדרך, ואמר המליץ: והנה צבי נחמד רץ בצואר נטוי וכו' ובשטף עובר נס הוא במעקשים ונלוזים להמלט על נפשו (א' מפו, אה"צ ה).