ב. מַעֲרָב

1, ש"ז, בכנ' מַעֲרָבֵךְ, מ"ר בכנ' מַעֲרָבַיִךְ, — סחורה, בפרט באה מחוץ לארץ, Ware; marchandise; merchandise: כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מַעֲרָבֵךְ (יחזק' כז ט). יון תובל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מַעֲרָבֵךְ (שם יג). יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מַעֲרָבֵךְ (שם יז). ודן ויון וכו' קדה וקנה בְּמַעֲרָבֵךְ היה (שם יט). אניות תרשיש שרותיך מַעֲרָבֵךְ ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים (שם כה). מחזיקי בדקך וערבי מַעֲרָבֵךְ וכל אנשי מלחמתך אשר בך (שם כז). ברב הוניך וּמַעֲרָבַיִךְ העשרת מלכי ארץ עת נשברת מימים במעמקי מים מַעֲרָבֵךְ  וכל קהלך בתוכך נפלו (שם לג-לד). — ואמר המשורר במליצה בכנוי לשיריו: שם על הגבול שוטרים נוטרים יעמדו, הם בזרוע עז אמתחתי ימתחו, ויבררו מערבי ישקלו ימדו, ובחרפה גם אחור אותי ישלחו (יל"ג, הבאת בכורים).



1 עין שרש ב. ערב.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים