1, ש"ז, — מציק וחֹמֵס וגֹזֵל: הוי סתר למו מפני שודד כי אפס הַמֵּץ2 כלה שד תמו רמס מן הארץ (ישע' יו ד). — ואמר המשורר: שם יישן ינוח מֵץ שודד הארץ, את אלפי עמי הכריע לקרץ (מיכ"ל, יעל וסיסרא).
1 משק' זֵד, לֵץ, ועי' הערה לקמן.
2 כך בנוסחה המסורה, ותרגמו השבעי' במשמ' עזרה. ת"י: ארי סף מעיקא. ע"כ. ר"י חיוג הביא המץ בשרש מיץ, בענין דחיקה וסחיטה, אבל כבר השיג עליו ריב"ג בהשרשים שרש מיץ ואמר: והו ענדי ח'ארג' ענה וד'לכ אנ מעני מיץ חלב מח'צ', ע"כ, ובעבר': והוא לפי דעתי לא מזה השרש, מפני שענין מיץ הוא המחץ, ר"ל נדנוד החלב להוציא החמאה. ובשרש מצץ אמר: ואנא אצ'יפ אליה כי אפס המץ וד'לכ עלי מד'הב וינקת חלב גוים ושוד מלכים תינקי יקול יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו תרג'מתה ליע'תרב ענדכ שראדי אלמואב כונוא שתרא להמ מנ אג'ל נאהביהמ פשופ ינקטע אלמץ וינקרצ' אלנהב ויד'הב אלדארשונ מנ אלארצ' וכו' ואלמד'הב פי המץ כאלמד'הב פי וינקת חלב גוים כמא קלת ואנמא ד'לכ אשתעארה וקד ערפתכ קבילא במד'הב אבי זכריא' פי אפס המץ, ע"כ, ובעבר': ואני מחבר אליו (אל שרש מצץ) כי אפס המץ והוא על דרך וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי אמר יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו פירושו יהיו נדחי גרים אצלך ומואב היה סתר למו מפני שודדיהם כי באחרית יכרת המץ ויכלה השוד ותמו הרומסים אותם מן הארץ וכו' והכונה בהמץ כהכונה בוינקת חלב גוים כאשר אמרתי והוא השאלה וכבר הודעתיך קודם זה דעת ר' יהודה חיוג בכי אפס המץ. וגם רש"י פרש המץ מענין מציצה, אך לא במשמ' של שודד אלא להפך, מה שאתה מוצץ, ר"ל של עשר וטובה, ופרש בכונה זו כל הכתוב, אמר וז"ל: הוי סתר למו כי גם את תדעי נפש הנודדים מה היא צרתם כי אפס המץ, המץ שלך, עשרך וכבודך שהיה לך ע"י צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה, כלה שד לשון שדים והמספיקין חלב כמו ושד מלכים תינקי תמו רומס הבהמות שלך הרומסות בארצך. ע"כ. ראב"ע כמו ריב"ג, וכן רד"ק, וכן רוב החדשים. וקצתם הגיהו חֹמֵץ במקום המץ.