, פ"י, מָצָאתִי, מָצָתִי, מָצָאתָ, מָצָאת, מָצְאָה, מָצָאנוּ, מְצָאתֶם, מָצְאוּ, מָצָאוּ, בכנ' מְצָאתִיו, מְצָאתִיהוּ, מְצָאתִיהָ, מְצָאתִים, מְצָאנֻהוּ, מְצָאנוּהָ, מְצָאתַנִי, מְצָאתָהּ, מְצָאָנוּ, מְצָאַתְנוּ, מְצָאוֹ, מְצָאָהּ, מְצָאָתַם, מְצָאוּנִי, מְצָאוּךָ, מְצָאֻהוּ, עתי' אֶמְצָא, תִּמְצָא, יִמְצָא, נִמְצָא, תִּמְצְאוּ, תִּמְצְאוּן, תִּמְצָאוּ, יִמְצְאוּ, יִמְצָאוּ, תִּמְצֶאןָ, בכנ' אֶמְצָאֲךָ, אֶמְצָאֵהוּ, תִּמְצָאֲךְ, תִּמְצָאֶנוּ, תִּמְצָאֵם, תִּמְצָאֻהוּ, יִמְצָאֲךְ, יִמְצָאֶכָּה, יִמְצָאֵהוּ, יֵמְצָאֶנּוּ, יִמְצָאָהּ, יִמְצָאֵם, ימְצָאֻנְנִי, יִמְצָאֻהוּ, יִמְצָאוּנְהָ, בינ' מוֹצֵא, מֹצְאִים, סמי' מֹצְאֵי, לנק' מֹצֵאת, מֹצְאוֹת, בכנ' מֹצְאִי, מֹצְאוֹ, מֹצְאֵיהֶם, צווי מְצָא, מִצְאוּ, מְצֶאןָ, מק' מְצֹא, לִמְצֹא, — א) בקש וחפש דבר נצרך לו וּמָצָא אותו, ראה אותו פתאם, finden; trouver; to find: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וכו' ולאדם לא מָצָא עזר כנגדו (בראש' ב כ).  ולא מָצְאָה היונה מנוח לכף רגלה (שם ח ט).  ויאמר יי' אם אֶמְצָא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם (שם יח כו).  וילך יוסף אחר אחיו וַיִּמְצָאֵם בדתן (שם לז יז).  הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מְצָאתָהּ (שם לח כג).  אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תִּמְצָאוּ (שמות ה יא).  שבת היום ליי' היום לא תִמְצָאֻהוּ בשדה (שם יו כה).  וַיִּמְצְאוּ את אדני בזק בבזק וילחמו בו (שפט' א ה).  והנה אשלח את הנער לך מְצָא את החצים (ש"א כ כא).  וילך וַיִּמְצָא את נבלתו משלכת בדרך (מ"א יג כח).  חי יי' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא יִמְצָאֶכָּה וכו' (שם יח י).  והיה אני אלך מאתך ורוח יי' ישאך על אשר לא אדע ובאתי להגיד לאחאב ולא יִמְצָאֲךָ והרגני (שם יב).  ויאמר אחאב אל אליהו הַמְצָאתַנִי אויבי ויאמר מָצָאתִי (שם כא כ).  ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וַיִּמְצָא גפן שדה (מ"ב ד לט).  לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תִמְצָא ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תִמְצָא (הוש' ב ח-ט).  בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יי' ולא יִמְצָאוּ חלץ מהם (שם ה ו).  כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה יִמְצָאוּנְהָ (ירמ' ב כד).  שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תִּמְצְאוּ איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. (שם ה א).  תבקשם ולא תִמְצָאֵם אנשי מצתך (ישע' מא יב).  ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מָצָאתִי (תהל' סט כא).  שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם מָצָאתִי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו (שם פט כ-כא).  אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אֶמְצָא מקום ליי' (שם קלב ד-ה).  על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך וָאֶמְצָאֶךָּ (משלי ז טו)).  ואלם כלם תשבו ובאו נא ולא אֶמְצָא בכם חכם (איוב יז י).  ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מָצָאתִי שם (עזר' ח טו). — ודברים מפשטים: ובקשתם משם את יי' אלהיך וּמָצָאתָ כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (דבר' ד כט).  ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יי' ולא יִמְצָאוּ (עמו' ח יב).  אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא יִמְצָאֻנְנִי (משלי א כח).  אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תִּמְצָא (שם ב ה).  אני אהביה אהב ומשחרי יִמְצָאֻנְנִי (שם ח יז).  מי יתן ידעתי וְאֶמְצָאֵהוּ אבוא עד תכונתו (איוב כג ג).  שבר זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תִּמְצָא (תהל' י טו). — ודבר שנאבד ממנו: עם אשר תִּמְצָא את אלהיך לא יחיה (בראש' לא לב).  וימשש לבן את כל האהל ולא מָצָא (שם לד).  כי מששת את כל כלי מה-מָּצָאתָ מכל כלי ביתך (שם לז).  או עשק את עמיתו או מָצָא אבדה וכחש בה (ויקר' ה כא-כב).  וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו וּמְצָאתָהּ לא תוכל להתעלם (דבר' כב ג).  שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תִּמְצָאֶנּוּ (קהל' יא א). — ב) מָצָא את פלוני, במשמ' פגשהו פתאם בדרך וכדומ': ותענה שרי (את הגר) ותברח מפניה וַיִּמְצָאָהּ מלאך יי' על עין המים במדבר (בראש' יו ו-ז).  כדבר הזה תדברון אל עשיו בְּמֹצַאֲכֶם אתו (שם לב כ).  ויבא (יוסף) שכמה וַיִּמְצָאֵהוּ איש והנה תעה בשדה (שם לז יד-טו).  כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש וּמְצָאָהּ איש בעיר ושכב עמה וכו' ואם בשדה יִמְצָא האיש את הנער  המארשה וכו' כי בשדה מְצָאָהּ צעקה הנער המארשה  ואין מושיע לה (דבר' כב כג-כז).  כבאכם העיר כן תִּמְצְאוּן אתו (ש"א ט יג).  בלכתך היום מעמדי וּמָצָאתָ שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן (שם י ב).  וכי יִמְצָא איש את איבו ושלחו בדרך טובה (שם כד יט).  ותכבד המלחמה אל שאול וַיִּמְצָאֻהוּ המורים אנשים בקשת (שם לא ג).  וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל יִמְצָאֶנּוּ ושם ידבר עמנו (הוש' יב ה).  וילכו להלחם עם ישמעאל בן נתניה וַיִּמְצְאוּ אתו אל מים רבים אשר בגבעון (ירמ' מא יב).  וירבעם יצא מירושלם וַיִּמְצָא אתו אחיה השילני הנביא בדרך (מ"א יא כט).  וילך (איש האלהים) וַיִּמְצָאֵהוּ אריה בדרך וימיתהו שם יג כד).  וילך משם וַיִּמְצָא את אלישע בן שפט והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו (שם יט יט).  וילך מאצלו וַיִּמְצָאֵהוּ האריה ויכהו וַיִּמְצָא איש אחר ויאמר הכיני נא (שם כ לו-לז).  ויצאו לקראת יהוא וַיִּמְצָאֻהוּ בחלקת נבות היזרעאלי (מ"ב ט כא).  ויהוא מָצָא את אחזיהו מלך יהודה ויאמר מי אתם (שם י יג).  וילך (יהוא) משם וַיִּמְצָא את יהונדב בן רכב לקראתו ויברכהו (שם טו).  השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תִּמְצְאוּ את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני (שה"ש ה ח).  מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אֶמְצָאֲךָ בחוץ אשקך גם לא יבזו לי (שם ח א). — וגם דבר לא בע"ח: כי תצא אש וּמָצְאָה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה (שמות כב ה).  ונשל הברזל מן העץ וּמָצָא את רעהו ומת (דבר' יט ה). — וּמָצָא דָּבָר, במשמ' נגלה פתאם לעיניו: ויהי בנסעם מקדם וַיִּמְצְאוּ בקעה בארץ שנער (בראש' יא ב).  ויחפרו עבדי יצחק בנחל וַיִּמְצְאוּ שם באר מים חיים (שם כו יט).  וילך ראובן בימי קציר חטים וַיִּמְצָא דודאים בשדה (שם ל יד).  הוא ענה אשר מָצָא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו (שם לו כד).  ויהיו בני ישראל במדבר וַיִּמְצְאוּ איש מקשש עצים ביום השבת (במד' טו לב).  כי יקח איש אשה וכו' כי מָצָא בה ערות דבר (דבר' כד א).  וַיִּמְצָא (שמשון) לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה (שפט' טו טו).  ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יי' וירד יפו וַיִּמְצָא אניה באה תרשיש (יונה א ג).  עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וכו' וּמָצָא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו (קהל' ט יד-טו).  וילכו למבוא גדר וכו' וַיִּמְצְאוּ מרעה שמן וטוב (דהי"א ד לט-מ). — מְצָאוֹ רעה וכדומה, קרה אותו, נגעה בו הרעה: כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר יִמְצָא את אבי (בראש' מד לד).  את כל התלאה אשר מְצָאָתַם בדרך ויצלם יי' (שמות יח ח).  אתה ידעת את כל התלאה אשר מְצָאָתְנוּ (במד' כ יד).  כי תִמְצֶאןָ אתו רעות רבות וצרות (דבר' לא כא).  בי אדני ויש יי' עמנו ולמה מְצָאַתְנוּ כל זאת (שפט' ו יג).  אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מְצָאוּנִי (תהל' קיו ג).  אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מְצָאוֹ רע (איוב לא כט).  אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מְצָאַתְנוּ למלכינו לשרינו ולכהנינו (נחמ' ט לב).  כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר יִמְצָא את עמי (אסת' ח ו). — והחטא: ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליי' ודעו חטאתכם אשר תִּמְצָא אתכם (במד' לב כג).  היום הזה יום בשרה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר וּמְצָאָנוּ עון (מ"ב ז ט). — מָצָא לפלוני דבר, היה מספיק לו הדבר: הצאן ובקר ישחט להם וּמָצָא להם אם את כל דגי הים יאסף להם וּמָצָא להם (במד' יא כב). — מָצְאָה יָדוֹ דֵי דָבָר, יכול לתת כמה שנצרך להַדָּבָר: ואם לא תִמְצָא ידה די שה ולקחה שתי תרים אן שני בני יונה (ויקר' יב ח).  ואם לא מָצְאָה ידו די השיב לו (שם כה כה). — ומָצְאֶה יָדוֹ סתם, יכול לעשות: והנה הוא והעם אשר אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תִּמְצָא ידך (שפט' ט לג).  עשה לך אשר תִּמְצָא ידך כי האלהים עמך (ש"א י ז).  תנה נא את אשר תִּמְצָא ידך לעבדיך (שם כה ח).  כל אשר תִּמְצָא ידך לעשות בכחך עשה (קהל' ט י). — מְצָאָתוֹ יַד פלוני, פלוני יכול לעשות לו רעה: אל תירא כי לא תִמְצָאֲךָ יד שאול אבי (ש"א כג יז).  מָצְאָה יָדוֹ לפלוני, יכול לעשות רעה לפלוני: כאשר מָצְאָה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון (ישע' י י). וַתִּמְצָא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי (שם יד).  תִּמְצָא ידך לכל איביך ימינך תִּמְצָא שנאיך (תהל' כא ט). — מָצָא חֵן בעיני פלוני, היה לרצון לפלוני: ונח מָצָא חן בעיני יי' (בראש' ו ח).  אדני אם נא מָצָאתִי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך (שם יח ג).  הנה נא מָצָא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי (שם יט יט).  ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר (יעקב) למה זה אֶמְצָא חן בעיני אדוני (שם לג טו).  החיתנו נִמְצָא חן בעיני אדני (שם מז כה).  ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מָצָאתָ חן בעיני (שמות לג יב).  כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תִמְצָא חן בעיניו וכו' ושלחה מביתו (דבר' כד א).  ועתה אם  מָצָאתִי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי (ש"א כ כט).  וַיִּמְצָא הדד חן בעיני פרעה מאד ויתן לו אשה את אחות אשתו (מ"א יא יט).  כה אמר יי' מָצָא חן במדבר עם שרידי חרב (ירמ' לא ב).  וּמְצָא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). — מְצָאוֹ כך וכך, רָאָה ונתברר לו שהוא כך וכך: ושמת שמו אברהם וּמָצָאתָ את לבבו נאמן לפניך (נחמ' ט ז=ח).  ויקח דויד את עטרת מלכם מעל ראשו וַיִּמְצָאָהּ משקל ככר זהב (דהי"א כ ב).  ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וַיִּמְצָאֵם שלש מאות אלף בחור (דהי"ב כה ה).  וידבר אתם המלך וכו' וַיִּמְצָאֵם עשר ידות על כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו (דני' א יט-כ). — מָצָא דְבַר חכמה וכדומ', הֵבִין את הדבר: החקר אלוה תִּמְצָא אם עד תכלית שדי תִּמְצָא (איוב יא ז).  רחוק מה שהיה ועמק עמק מי יִמְצָאֶנּוּ (קהל' ז כד).  כי לא יוכל האדם לִמְצוֹא את המעשה אשר נעשה תחת השמש (שם ח יז).  את הכל עשה יפה בעתו וכו' אשר לא יִמְצָא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (שם ג יא). — ומצוי הרבה בתו"מ: שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה (ב"מ א א).  מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר (שם ו).  מצא גטי נשים ושחרורי עבדים וכו' מצא אגרות שום ואגרת מזון (שם ז=ח).  מצא חמור או פרה רועין בדרך (שם ב ט).  מצאה ברפת (שם י).  והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז (שם ד ז).  מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש (שמעון בן עזאי, יבמ' מט:). — ודרך הדבור, כְּשֶׁתִּמְצָא לומר, אם תִּמְצָא לומר (לאמר), במשמ' אם תוכל לאמר כך: כשתמצא לומר שלש רביעיות הן כיצד וכו' (תוספת' אהל' ד יב).  כשתמצי לומר מוכר (את הנבלה) ונותנה במתנה לנכרי וכו' (ספרי דבר' קד).  כשתימצי לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן וכו' (ערוב' פט.).  אם תמצא לומר איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה חוץ משמעון וכו' ומתו שניהם מתיבמת ללוי (אביי, גיט' פג:).  אם תימצי לומר תקפה (את הטלית) אחד בפנינו מוציאין אותה מידו הקדישה אינה מקודשת (ב"מ ו.). — *וכמו נל"ה, מָצִינוּ, דבור רגיל בענין יש כדבר הזה במקרא: מצינו שאמר מקצת שבחו של אדם בפניו שכן מצינו בנח כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (ראב"ע, ספרי במד' קב).  מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו (ר' יונתן, שם קנג).  אמר להם (ר"ט לתלמידיו) מצינו בכל מקום שהערב משלם (מכי' בשלח ב ה).  מצינו שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה (ר' נהור', קדוש' ד יד).  אמרו להן ב"ה מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה (יבמ' טו ג).  מצינו בחביתי כהן משיח ופר יוה"כ והפסח שהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה מצינו בפר הבא על כל המצוות ושעירי ע"ז וחגיגה שקרבנות צבור ואינם דוחים לא את השבת ולא את הטומאה (ר' יעקב, תוספת' תמור' א יז).  שתוקי סתם מצינו שתוקי כהן גדול וכו' סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כהן גדול (ר' יוחנן, ירוש' כתוב' א ט).  מצינו סיכוך שהוא כקירוי (שם סוכ' א א).  מצינו אפר שקרוי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת וגו' (חול' פח:).  מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה (ר' אידי, מד"ר שה"ש, כלך יפה).  מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים (ר' שמלאי, שם בראש' ח).  מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על חלול השם (שם ויקר' כב).  מצינו שהכל ברא הקב"ה בעולמן חוץ ממידת שקר שלא ברא (ר"ש בר נחמן, פסיק' רבתי כד). — *לְפִי שֶׁמָצִינוּ: לפי שמצינו בפר הבא על המצוות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן (ר' נחמ', ספרא, אחרי ג ד).  לפי שמצינו ר' יוסי שורף תלויה בכל מקום (ר' מנא, ירוש' פסח' א ח). — *לֹא מָצִינוּ: לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה (יומ' טו.).  מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון (רבי, פסח' צד:).  לא מצינו אפר שקרוי עפר (סוט' טז.). — *היכן מָצִינוּ: השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר (גיט' פג:).  וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים (ב"ק קיט.). —  *מָה מָצִינוּ: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ןאחד מועטין אומר ברכו את יי' (ר"ע, ברכ' ז ג).  מה מצינו ביין שבא חובה ובא נדבה אף השמן בא חובה יבוא נדבה (ר"ט, מנח' יב ה).  מה מצינו בהקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו (ת"כ ויקר', נדב' ז ח).  מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את האבר (חול' ד ד).  מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד הדברים אמורים אבל לא בצבור אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור (ר"ש, תמור' ב ב). —  כֵן מָצִינוּ: וכן מצינו בקין וקרח ובלעם וכו' ועוזיה שנתנו עיניהם במה שאין ראוי להם (תוספת' סוט' ד י).  גר שמל ולא טבל וכו' ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו (ר"א, יבמ' מו.).  הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם (ר"ש בן ננס, מנח' ד ג).  נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו  שאול (ר' יהודה, סנה' ב ב).  האומר בפיו חמור מן העושה מעשה שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע (ערכ' ג ה).  הלומד מחבירו פרק אחד וכו' אפי' אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו (אבות ו ג).  שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות (ירוש' ברכ' ה א).   *ודבור מצוי, אתה מוֹצֵא כך וכך, שֶכך וכך, ר"ל אם תתבונן תראה: וכן אתה מוצא שכל אומה ולשון ששלטה על ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו (מכי' בשלח ב א).  וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין ביי' (שם ב ו).  את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו (בר קפרא, מד"ר שה"ש, גן נעול).  אתה מוצא בשעה שגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין (ר' אבהו, שם, פתיח' איכ').  את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלם נכנסו עמהם עמונים ומואבים (ר' יצחק, שם).  את מוצא שכשמעל עכן בחרם התחיל יהושע מפייס לפני הקב"ה ואומר רבש"ע הודיעני מי זה האיש (ירוש' סנה' ו ג).  את מוצא בשעה שיצאו ישראל למלמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד (שם יא ז).  וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו וכן אתה מוצא במזיק שדה של חבירו (רבא, ב"ק מז.).  אתה מוצא כל מי שנאמר בו לך לשלום הלך וחזר וכל מי שכתוב בו בשלום הלך ולא חזר (מד"ר שמות ה).  את מוצא (במשה) מלאך של רחמים היה (שפגשו בדרך) ואע"פ כן ויבקש המיתו (שם).  אדם הראשון מה היתה חכמתו את מוצא כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת וכו' (שם במד' יט).  אתה מוצא כל הקרבנות שהיו מביאין היו מביאין על העבירות (תנחומא צו ז).  אתה מוצא שאין ישראל עומדים בעולם אלא בזכות המצות שהם עושים בארץ (פסיק' רבתי יא). — *וּמְצָאוֹ, במשמ' פְּגָשׁוֹ פתאם: המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנה לי וכו' (ב"מ עב:).  אמר ר' יוחנן בן נורי מצאני זקן אחד ואמר לי של בית אבטינס אני וכו' (תוספת' יוה"כ ב ז).  ואמר ר"ש מצאני חנינא בן חכינאי בצידן ואמר כשאתה מגיע אצל ר"ע אמור לו וכו' (ניד' נב:).  כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאני1 נחמיה איש בית דלי (ר"ע, יבמ' טז ז).  פעם אחת הלכתי לנציבין מצאני זקן אחד אמרתי לו כלום אתה בקי בר"י בן בתירא (ר' יוסי, גמ' שם קב.).  כתב (גט) לגרש בו את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך וכו' (גיט' ג א).  לאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כלים מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה (רשב"י, מכי' נזיק' יג). — *מָצָאתִי את פלוני שֶׁעושה, ר"ל באתי אליו וראיתי: כשהלכתי לארדסקוס מצאתי אר ר' מאיר ואת יהודה בן פתירוש שהן יושבין ודנין בהלכה (ר"א, תוספת' אהל' ד יד). — *מְצָאוֹ כך וכך, בא וראה שהוא במעמד כך וכך: שלח לו ר"ג (לר' יהושע) גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו ר' עקיבא מצר (ר"ה ב ט).  המוצא את חבירו אבל בתוך י"ב חדש מדבר עמו תנחומים (מו"ק כא:).  מעשה במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה (נזיר ו יא). — *מָצָא את עצמו בְכך, פתאם הרגיש שהוא כך: נתפלל ומצא  עצמו בשומע תפלה (ר' אחא, ירוש' ברכ' ב ד).  קרא (בפרשת שמע) ומצא עצמו בלמען (ר' יוחנן, שם). — ובסהמ"א, מָצָא את עצמו כך וכך, ראה שהוא כך וכך: אמרה הנפש כבר הבינותי מה שזכרתי ואינני מוצאה את עצמי יכולה לשלם חובות הבורא על טובותיו הכוללות (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' ה' ו). — °מָצָאתִי נפשי מחֻיבת, התבוננתי שאני חַיָּב: ואני כאשר אלצני חפצך ראיתי שאם אזכיר מה שראיתי לקדמונים ברב ספריהם המחוברים וכו' אי אפשר מבלי חטא כונת דבריהם אם כן מצאתי נפשי מחויבת להפיק משאלך (ר"י בדרשי, הפרדס, אוצה"ס ג). — °ומְצָאוֹ במשמ' קרה לו דבר: כי העור כשיזדמנו לו הכחלים המועילים שיכול להרפא בהם כשהוא מתעסק בהם אין מן הזריזות שיתאחר מזה ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העורים (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה י).  והאנשים היותר מסוכנים אם ימצאום השקוי הקר אותו שמזגו חם ויבש וכו' (קאנון ג יד ג). — *מָצוּא, מְצוּאִים, דבר מָצוּא לפלוני, שהוא מוכן לפניו תמיד: לעוף שהוא נתון בכלוב ובא עוף אחר ועמד על גביו אמר לו אשריך שמזונותיך מצואים אצלך אמר לו במזונות אתה מסתכל ובמצודות אין אתה מסתכל (ר' לוי, פסיק' דר"כ, שובה). — ובמשמ' העקרית, שמצא אותו, ואמר הפיטן: זכור גלה ערות מצואת שדה, דם שפך בבואו מן השדה, הפך לב אב שח בשדה (יוצר שבת זכור, זכור איש). — °ובמשמ' דבר שישנו בעולם: דברים מצואים בעל כרחינו או נעדרים בעל כרחינו מצואים בזמן שהם מצויים אבל לא כל זמן ןנעדרים בעת שהם נעדרים אבל לא בכל זמן (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב טז). — וכמו שֵׁם דָּבָר, מה שיֵשׁ בעולם: אין לנו דרך לנטות מהקדים המאמר במציאות המצואים הטבעיים והרוחניים וכו' (ר"י אבן לטיף, הקד' שער השמים).  כי מצד הקיום והתמדת ההנהגה על הסדר הנכון מכלי שישתנה חייב הפילוסוף ההשגחה בקצת המצואים והנך רואה שאין דבוק ההשגחה מתחייב במצואים הגשמיים מצד קיומם והתמדתם (שם כג), ועי' *מָצוּי. 

— נִפע', נִמְצָא, נִמְצְאוּ, נִמְצָאוּ, נִמְצֵאתִי, נִמְצֵאתָ, נִמְצֵאת, נִמְצְאִים, נִמְצָאִים, נִמְצָאָיִךְ, נִמְצָאָה, הִמָּצֵא, תִּמָּצֵא, תִּמָּצְאִי, יִמָּצֵא, יִמָּצְאוּ, יִמָּצְאוּן, תִּמָּצֶאינָה, — נִמְצְאָה האבֵדה, או הגנֵבה וכיוצא בזה, נִגְלְתָה, בחפוש או בלי חפוש: אשר יִמָּצֵא (הגביע) אתו מעבדיך ומת (בראש' מד ט).  ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וַיִּמָּצֵא הגביע באמתחת בנימן (שם יב).  הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נִמְצָא הגביע בידו (שם יו).  וגנב איש ומכרו וְנִמְצָא בידו מות יומת (שמות כא יו).  אם במחתרת יִמָּצֵא הגנב והכה ומת (שם כב א).  אם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בידו הגנבה (שם ג).  אם יִמָּצֵא הגנב ישלם שנים (שם ו).  כי יִמָּצֵא איש גנב נפש מאחיו (דבר' כד ז).  ויגד ליהושע לאמר נִמְצְאוּ חמשת המלכים נחבאים במערה (יהוש' י יז).  ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל תשם את לבך להם כי נִמְצָאוּ (ש"א ט כ).  ואמרו אליך נִמְצְאוּ האתנות אשר הלכת לבקש (שם י ב).  ןילכד שאול בן קיש ויבקשהו ולא נִמְצָא (שם כא).  כבשת גנב כי יִמָּצֵא כן הבישו בית ישראל (ירמ' ב כו).  יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נִמְצֵאת וגם נתפשת (שם נ כד).  יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תִמָּצֶאנָה (שם כ).  בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תִמָּצְאִי עוד לעולם (יחזק' כו כא).  ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נִמְצָא (תהל' לז לו).  לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב וְנִמְצָא ישלם שבעתים (משלי ו ל=לא).  אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נִמְצָאוּ (עזר' ב סב).  ויבקש הדבר וַיִּמָּצֵא (אסת' ב כג).  וידבר אתם המלך ולא נִמְצָא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה (דני' א יט). — ובמשמ' נתברר כי יש: אולי יִמָּצְאוּן שם ארבעים (בראש' יח כט).  כי יִמָּצֵא בקרבך וכו' איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' (דבר' יז ב).  ואם אמת היה הדבר הזה לא נִמְצְאוּ בתולים לנער (שם כב כ).  וַיִּמָּצֵא מבני הכהנים אשר הֹשיבו נשים נכריות (עזר' י יח). — ונִמְצָא אדם, נִמְצָא דבר, במשמ' נִרְאָה פתאם כי יש דבר זה: ויאמר פרעה אל עבדיו הֲנִמְצָא כזה איש אשר רוח אלהים בו (בראש' מא לח).  כי יִמָּצֵא חלל באדמה וכו' נפל בשדה לא נודע מי הכהו (דבר' כא א).  כי יִמָּצֵא איש שכב עם אשה בעלת בעל (שם כב כב).  כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה וְנִמְצָאוּ (שם כח).  ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נִמְצְאוּ פשעי ישראל (מיכ' א יג).  גם בכנפיך נִמְצְאוּ דם נפשות אביונים נקיים (ירמ' ב לד).  כי נִמְצְאוּ בעמי רשעים (שם ה כו).  ויאמר יי' אלי נִמְצָא קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם (שם יא ט).  נִמְצְאוּ דבריך ואכלם (שם טו יו).  ויעל ספר המלך והכהן הגדול ויצרו וימנו את הכסף הַנִּמְצָא בית יי' (מ"ב יב יא).  ולקח את כל הזהב והכסף ואת כל הכלים הַנִּמְצְאִים בית יי' (שם יד יד).  לכו דרשו את יי' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הַנִּמְצָא הזה (שם כב יג).  יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את בדק הבית לכל אשר יִמָּצֵא שם בדק (שם יב ו).  תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נִמְצָא עולתה בך (יחזק' כח טו).  כאשר יִמָּצֵא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו (ישע' סה ח).  ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם וְנִמְצָא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים עד עולם (נחמ' יג א).  וַיִּמָּצֵא כתוב (בספר הזכרונות) אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש (אסת' ו ב).  ובעת ההיא ימלט עמך כל הַנִּמְצָא כתוב בספר (דני' יב א). — ןבמשמ' שאפשר לִמְצֹא אם יחֻפש: וילקט יוסף את כל הכסף הַנִּמְצָא בארץ מצרים ובארץ כנען (בראש' מז יד).  שבעת ימים שאר לא יִמָּצֵא בבתיכם (שמות יב יט).  לא יִמָּצֵא בך מעביר בנו ובתו באש (דבר' יח י).  וחרש לא יִמָּצֵא בכל ארץ ישראל (ש"א יג יט).  כי מלחמות יי' אדני נלחם ורעה לא תִמָּצֵא בך מימיך (שם כה כח).  ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא יִמָּצֵא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד (ישע' ל יד).  לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תִּמָּצֵא שם (שם לה ט).  שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא יִמָּצֵא בפיהם לשון תרמית (צפנ' ג יג).  תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נִמְצָא בשפתיו (מלא' ב ו).  והחכמה מאין תִּמָּצֵא ואי זה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תִמָּצֵא בארץ החיים (איוב כח יב-יג). —  ובמשמ' היה במקרה במקום מן המקומות: כל האדם והבהמה אשר יִמָּצֵא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו (שמות ט יט).  כל הַנִּמְצָא ידקר (ישע' יג טו).  כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נִמְצָאַיִךְ אסרו יחדו (שם כב ג).  ומן העיר לקח סריס אחד וכו' וחמשה אנשים מראי פני המלך אשר נִמְצְאוּ בעיר ואת הסֹפר שר הצבא המצבא את עם הארץ וששים איש מעם הארץ הַנִּמְצָאִים בעיר (מ"ב כה יט).  ויכו את אהליהם ואת המעינים אשר נִמְצְאוּ שמה (דהי"א ד מא).  ויעמד את כל הנִּמְצָא בירושלם ובנימן (דהי"ב לד לב).  וירם יאשיהו לבני העם צאן וכו' לכל הַנִּמְצָא למספר שלשים אלף (שם לה ז).  ויעשו בני ישראל הַנִּמְצְאִים את הפסח בעת ההיא (שם יז). — ובמשמ' שישנו: קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הַנִּמְצָאֹת (בראש' יט טו).  וכל איש אשר נִמְצָא אתו תכלת וארגמן (שמות לה כג).  כי תקרב אל עיר להלחם עליה וכו' ופתחה לך והיה כל העם הַנִּמְצָא בה יהיו לך למס (דבר' כ י-יא).  את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר יִמָּצֵא לו (שם כא יז).  ויכום לפי חרב מעיר מתם עד בהמה עד כל הַנִּמְצָא גם כל הערים הַנִּמְצָאוֹת שלחו באש (שפט' כ מח).  הנה נִמְצָא בידי רבע שקל כסף (ש"א ט ח).  ויפקד שאול את העם הַנִּמְצְאִים עמו כשש מאות איש (שם יג טו).  ושאול ויונתן בנו והעם הַנִּמְצָא עמם ישבים בגבע בנימין (שם יו).  והיה ביום מלחמת ולא נִמְצָא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן וַתִּמָּצֵא לשאול וליונתן בנו (שם כב).  ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הַנִּמְצָא (שם כא ד).  אני כברוש רענן ממני פריך נִמְצָא (הוש' יד ט).  כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נִמְצָא בו דבר טוב אל יי' (מ"א יד יג).  ונשאת תפלה בעד השארית הַנִּמְצָאָה (מ"ב יט ד).  ויראם את כל בית נכתה וכו' ואת כל אשר נִמְצָא באוצרותיו (שם כ יג).  ועשרה אנשים נִמְצְאוּ בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמתנו (ירמ' מא ח).  ששון ושמחה יִמָּצֵא בה תודה וקול זמרה (ישע' נא ג).  תרומת בית אלהינו ההרימו המלך ויעציו ושריו וכל ישראל הַנִּמְצָאִים (עזר' ח כה).  וְהַנִּמְצָא אתו אבנים נתנו לאוצר בית יי' (דהי"א כט ח).  עשה המלך לכל העם הַנִּמְצְאִים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים (אסת' א ה). — ובמשמ' בָּא פתאם: אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נִמְצָא מאד (תהל' מו ב). —  ונִמְצָא לִפְלוֹנִי, גִּלָּה את עצמו לפלוני, הראה א"ע לו: ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל לבבכם וְנִמְצֵאתִי לכם נאם יי' (ירמ' כט יג-יד).  דרשו יי' בְּהִמָּצְאוֹ קראהו בהיותו קרוב (ישע' נה ו).  נדרשתי ללוא שאלו נִמְצֵאתִי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי (שם סה א).  אם תדרשנו יִמָּצֵא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד (דהי"א כח ט).  וישב בצר לו על יי' אלהי ישראל ויבקשהו וַיִּמָּצֵא להם (דהי"ב טו ד). — ובתו"מ, נִמְצָא הדבר כך וכך, במשמ' ראו פתאם שהדבר הוא כך וכך: התורם חבית ונמצאת מגולה אבטיח ונמצא נקור (תוספת' תרומ' ד ו).  היה בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך ואח"כ נמצאת של חומץ (שם ח).  המוכר פרה לחבירו ונמצאת מעוברת (שם ב"מ ח כג).  אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע וכו' נמצאת עדותן מכוונת וכו' (שם סנה' ט א).  התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוחה (משנ' תרומ' ג ח).  למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו (שבת יג כ).  וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות (יבמ' א א).  החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה (שם ד א).  התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, של דבש ונמצא של יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, של זהב ונמצא של כסף על מנת שאני עשיר ונמצא עני, עני ונמצא עשיר וכו' על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב (קדוש' ב ב-ג).  המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה וכו' כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים וכו' על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין (שם ה).  ואח"כ מכניסין את (העד) השני אם נמצאו דבריהם מכוונין פותחין בזכות (סנה' ה ד).  שתי רגלים זו על גב זו שקדמו את הטומאה משך הראשון את רגלו ונמצאת רגלו של שני שם (ר"ש, אהל' י ד).  מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה (טהר' ג ה).  מעידים אנו את איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין (כתוב' לב:.  הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מזוייפת (ר' אבינא, ב"ב קע.). — *נִמְצָא, נִמְצֵאת וכו', במשמ' היוצא מזה, תוצאות הדבר הוא: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל (אבטליון, אבות א יא). אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא (ר"ג, ר"ה א ו).  פעמים שאדם קורא אותה (את פרשת שמע) שתי פעמים בלילה אחת עד שלא עלה עמוד השחר ואחת משיעלה עמוד השחר נמצא יוצא בה ידי חובתו של יום ושל לילה (ר"ש, תוספת' ברכ' א ב).  שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בא' בשבת נמצאת עיסה נאפת כתיקנה ונאכלת כתיקנה שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בע"ש נמצאת עיסה נאפת שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתיקנה שנה שגשמיה מרובין למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אחת נמצאו ריחים טוחנות מן הכור מה טוחנות מן הקב ונמצאת עיסה אוכלת מן הכור כמו אוכלת מן הקב (ר"א בן פרטא, תענ' יט:).  לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמה יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו (ר"א בן יעקב, יבמ' לז:).  (שאלו את ר"מ) מה טעם אין (קטן וקטנה) מיבמין אמר להם קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה (ר"מ, שם קיט.).  נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן (דמאי ג א).  כיצד יעשה (המערב לשני ימים לרוח אחת) מוליכו בראשון, ןמחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו (ערוב' ג ו).  אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה (ערכ' ג ה).  מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבע שערות נמצאו שלשים ושש שערות (נגע' ו א).  שלא אהיה לומד תורה ושוכח וכו' או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא ונמצאתי בוש לעולם הבא (ספרי במד' קיט).  הכתפין אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מן המצוה (ירוש' ברכ' ג א).  אם אומר את כן שמא נמצאתה עוקר זמן כרכים בידיך (ר' מנא, שם מגי' א א).  שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה (בבלי ברכ' ד:).  כגון שבא על אשת איש ונמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש (יבמ' מה:).  אמו ואשה אחרת ולהן שני זכרים וכו' ומתו בלא בנים זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק (שם צט.).  הכבש והמזבח ששים ושתים וכו' נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב (זבח' סב:).  לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו (שערות) לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (ר"י נפחא, ב"ק ס:).  ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים נמצאת עשייתן שלא לשמה (ר' יונתן, מד"ר בראש' ט).  אבל ארז זה אינו כן יצתה רוח צפונית מערבית וכו' עוקרתו והופכתו על פניו נמצא ארז זה שהיה עומד על שרשיו מושלך (ר"ש, דא"ר ד). — ובסהמ"א: המלח מן הים והדג מן הים נמצאו שניהם אביהם (ר"ח מו"ק יא.).  ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת (רמב"ם, שבת י ח).  ומהלך אמצע המסלול ביום אחד שלש עשרה מעלות וכו' נמצא מהלכו בעשרה ימים מאה ושלשים מעלות (הוא, קדוה"ח יד ג).  והתנועה היא אחר הטבע ולמעלה מן הזמן וההויה היא בזמן נמצא שהזמן הוא בתנועה והתנועה בטבע (מ' אלדבי, ש"א א א).  ובהיות כי הגוף מצד עצמו לא יוכל לפעול הפעולות מבלי התקשרות הנשמה עמו וגם הנשמה לא תראה פעולות הגשמיות וכו' בלי הגוף נמצא שהיא נשלמת בענין הגוף (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 85). — ודִבּוּר קבוע, *נִמְצֵאתָ אומר, נמצאת אַת אומר, נִמְצֵאתִי אומר וכו', במשמ' מזה אתה רואה, הרי לך: תתננה ואכלה או מכור לנכרי נמצאת אומר אחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה (ר"מ, פסח' כא:).  אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור שהוא (מתעשר) לשעבר ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבא על מה נחלקו על התורמל וכו'  נמצאת אומר שלשמדות בירק וכו' (תוספת' שבי' ב ו).   בכל עושין מחיצה באבנים ובמחצלות בקשים ובקנים וכו' נמצאת אומר שלש מידות במחיצה כל שפחות משלשה צריך שלא יהיה בינו לחבירו שלשה טפחים וכו' (שם כלא' ד ו).  נמצאת אומר שלש מדות במשקין הרוטב והחלב והמשקין בזמן שהמשקה טופח וכו' (שם טהר' ב ד).  נמצאת אומר יובל ארבעים ותשע שנה וכו' ׁׁ(שם ערכ' ד י).  נמצאת אתה אומר שלשה נביאים הם וכו' ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן ןכו' אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן וכו' יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב (מכי' בא, פתי').  נמצאת את אומר היה אוכל בנבלת עוף טהור וידו האחת על גבי התנור וידו אחת על גבי חבירו שניהם טהורים (ספרא, אחרי ח יב).  חלק בין הערבים ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה (ריב"ל, ירוש' פסח' ה א).  יכול אפילו מסר (למלך) ולא העביר (באש) יהא חייב ת"ל ומזרעך לא תתן להעביר וכו' נמצאתה אומר אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך (ירוש' סנה' ז יג).  נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן ישראל לארץ (בכור' ד:).  כלום נגזרה הגזרה אלא על בני עשרים שנה נמצאת אומר מי שהיה פחות מבן עשרים שנה נכנס (ר' אבא הונא הכהן, מד"ר במד' ג). — ובסהמ"א: הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד וכו' נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד (רמב"ם, יסוה"ת ב י).  הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה נמצאת אומר אדם שנגע במת ואדם באדם אחר הראשון טמא טומאת שבעה והשני טומאת ערב (הוא, טומא' מת ה ג-ד). — ונִמְצִינוּ לְמֵדִים: ראש חדשים מגיד שניסן ראש לחדשים וכו' נמצינו למדין שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים (מכי' בא א).  שיהו נשבעין בה (בהסוטה) שיארעך כשם שאירע לפלונית וכו' נמצינו למדים שהרשעים שבועה לצדיקים (ספרי במד' יח).  בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי השמים דוממים וכו' ואם תמיה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וכו' נמצינו למדים שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו (ר"י בן חנניה, שם דבר' שו).  מלמד שהמתים צריכים כפרה נמצינו למדים ששופך דמים חוטא (שם רי).  מצינו שלא היה רשות לאחד מן הכהנים ליכנס ולשמש באהל מועד אלא א"כ היה בן ל' שנה שנאמר מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וגו' הרי נמצאנו למדים שהיה אלעזר עד שלא נגזרה הגזירה בן שלשים שנה או יותר (ר' תנחומ' בר"א, מד"ר במד' ג). — ובסהמ"א: נתן לו מאה דינרים על תנאי זה וחסרו ארבעה ועשרים בעל המעות מפסיד שמנה והמתעסק משלם ששה עשר וכו' נמצאת למד לפי מדה זו שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר אם פחת לא ישלם המתעסק כלום (רמב"ם, שלוח' ושותפ' ו ה).  נמצאת למד כי מצד הקיום והתמדת ההנהגה על הסדר הנכון מבלי שישתנה חייב הפילוסוף ההשגחה בקצת המצואים (ר"י אבן לטיף, שער השמים כג). — *ונמצינו אומרים, במשמ' זו: עד הים גבולכם ואין הים גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם וכו' נמצינו אומרים כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד כזיב לא נאכל ולא נעבד (ספרי דבר' נא). — *נִמְצֵאתָ עושה דָבָר, ע"י זה אתה עושה הַדָּבָר: חס ושלום אם אומר את כן נמצאת עושה את הקדש חול (ר"ע, ירוש' סוכ' ד ג).  שמא יהא ולד בן קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה (בבלי יבמ' מא:). — נִמְצָא לפלוני דבר, היה מספיק לו הדָּבָר: ויאמרו בני יוסף לא יִמָּצֵא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני הישב בארץ העמק (יהוש' יז יו).  והשבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא יִמָּצֵא להם (זכר' י י). — °אין הדבר בנמצא, איננו במציאות: שחלתה בת יחידה של אחד מן הגדולים ועשירים אשר בק"ק במגפה ב"מ ומפני רוב הניגפים רחמנא ליצלן לא היה בנמצא משרתת או משרת שישמשנה בחוליה (שו"ת חות יאיר ס), ועי' ערך °נִמְצָא.

— הִפע', הִמְצִיא, הִמְצִיאוּ, מַמְצִיא, יַמְצִיאֶּנּוּ, יַמְצִיאֵהוּ, — א) הִמְצִיא דָבָר לִפְלוֹנִי, עשה שימָצא בידו, מסר לו, הקריב לו: וישחט את העלה וַיַּמְצִיאוּ בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב ואת העלה הִמְצִיאוּ אליו לנתחיה ואת הראש ויקטר על המזבח (ויקר' ט יב-יג).  והנה אנכי מַמְצִיא את האדם איש ביד רעהו (זכר' יא ו). — וכמו נל"ה, הִמְצִיתִיךָ, המצֵאתי אותך ביד פלוני, מסרתיך: היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ולא הִמְצֵיתִךָ ביד דוד (ש"ב ג ח). — ובתו"מ: משרבו ממציאי מעות לעניים וכו' (ר' יהודה, סנה' כו.).  עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו (ר' יוחנן, חגי' ה.).  זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו (שמואל, שם). — *הִמְצִיא את עצמו: ומצא פרט לממציא את עצמו (ב"ק לג.). — ב) °בלשון הפלוסופים, הִמְצִיא העולם, עשה שימָצא, יְצָרוֹ, מַמְצִיא המציאות, Schöpfer; créateur; creator: הם מבקשים רחמים מן הממציא  כל המציאות (אליהו זוטא ד).  שהמציא את עולמו בשלשה (מנחם גיצני, לקו"ק נספח' 52).  וכל חכם חרש יצרת אין בו כח לחדש שרש דבר לא חדשתו ולא להמציא עקר חדש (ר' בחיי, בקשה, יי' שפתי).  ויראה אותך הפסד הדעת הזאת (קדמות העולם) ממאמר היחוד מן הספר הזה במה שימציאך איך לעולם הזה בורא בראו מלא דבר (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה).  והיא טובת האלהים להטיב בה לעבדיו אחרי הטובה הכוללת אותם בהמציאם ברואים (הוא, תקון מדה"נ לרשב"ג ט).  ויש מן הפילוסופים מי שאומר כמו שאמרו הנביאים שהשם ית' ברא כל הנבראים מאין ושאין שם עם השם ית' דבר אחר אלא זה הנברא שהמציאו (הרמב"ם, אגרת לחכמ' מרסיליה). זכרי כי ממקום קדוש הוציאך ומגזרת טהר המציאך ולא תוהו קראך ולא לריק בראך (רמב"ע, תוכחה, אברך).  האל יתרומם ויתנשא הממציא את כל הנבראים (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר א יח).  ממציא הצורות בחמרים והוא האל יתברך (מלות הגיון ט יא).  אתה המצאת כל אשר ראתה החכמה להמציא ותתן בטבע מדענו אלו המסכים והמניעות (ר"י הפניני, בחי"ע יג).  אשר הפליא חסדו עם בריותיו להמציאם ולחדשם אחר האין המוחלט (ר"ח קרשקש, הקד' אור ה').  הממציא כל יש מאין והנמצא בכל מקום (ר"י זבארה, הקד' בתי הנפ').  שני הכחות שהמציאו הנמצאים המתחלפים (ר"י אלבו, העקרים א יא).  שהבורא הוא בהכרח אחד בלבד ואין נמצא זולתו שיהיה לו מצד עצמו יכולת לחדש ולהמציא שום נמצא אחר אפיסות מוחלט (ספורנו, אור עמים, אחדות).  והוא ית' היסוד הזה המציאהו מאין המוחלט (ר"י ישראלי, הקד' יסו"ע). — °הִמְצִיא דָבָר, מָצָא מה שלא היה, מצא אחרי עיון ומחשבה רבה, erfinden; inventer; invent: וכבר ראית מן המעשים האלה כמה חשבונות יש בו וכמה תוספות וכמה גירועין אחר שיגענו הרבה עד שהמצאנו דרכים קרובים שאין בחשבונם עומק גדול (רמב"ם, קדוה"ח יז כג).  שהיו בתולדות קין אנשים גדולים חכמים ונבונים שהמציאו המלאכות והחכמות (ר"י אלבו, העקר' א יא).  שלמה המציא הדרכים והמדות וכו' (ר"י אברבנאל, מ"א ג).  ואפשר שלמך ובניו קבלום בני דורם לאלהות כי זה דרכם כסל למו לקבל לאליל כל ממציאי מלאכה אחת והיו קוראים אותו אליל המלאכה שהמציא (רע"פ, מת"ש 31). שמעתי שפילוסוף אחד נקרא פיטאגורה בשמעו קולות פטיש נפח אחד שקל כאו"א מהם וכו' ומשם המציא חכמת הנגון (שם).  כיון ששירי לשון הקדש לא באו בחרוז ובמשקל הנה החרוז והמשקל מי המציאם (שם 32).  כל ההמצאות אשר בני דורנו יתיימרו וכו' כי הם המציאו (יל"ג, ספור קפיצת הדרך). — והִמְצִיא דברי חכמה וכדומ': קמו אנשים פקחים מבעלי הדתות והמציאו להם מאמרים מדברי תבונות ומוסרים נעימים בדברי הימים וענינים נכוחים הנהוגים בבתי שרים ונסיכים (ר"י ערמאה, הקד' יד אבשלום על משלי)).

— הָפע' °הֻמְצָא, הומצא, — שהמציאוהו: גם שם הודעתי לתכלית מה הומצאו (הטעמים) (ר"א בחור, טוב טעם).