ש"נ, בכנ' מַצֻּתֶךָ, — כמו ב. מַצָּה: הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך תבקשם ולא תמצאם אנשי מַצֻּתֶךָ יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך (ישע' מא יא-יב). — ובתו"מ: אין שלום יוצא מתוך מצות (ספרי דבר' רצב). היא מצות היא מריבה, היא מריבה היא מצות (ירוש' נזיר ט ה). וכי ינצו אנשים וכו' במצות שבמיתה הכתוב מדבר (ר' אלעזר, בבלי סנה' עט.). מצות גדולה עמדה (בין לוט ואשתו) על המלח (ר' יצחק, מד"ר בראש' נ). לא גלו עד שנעשו בעלי מצות להקב"ה (פסיק' דר"כ, ותאמר).