ש"ז, מ"ר סמי' מְצֻקֵי, — כעין עמוד עשוי ליסוד לבנין וכדומ', ובמליצה מְצֻקֵי הארץ: כי ליי' מְצֻקֵי ארץ וישת עליהם תבל (ש"א ב ח). — ואמר המשורר: בביתך שטן בא, ורעתך רבה, לזאת נרך נכבה, ונדת למצוקים (ראב"ע, נדוד הסיר), למעמקי הארץ. — ובזו המשמ': והמשילה (את הנפש) לאבן הקלע שהיא עולה למעלה כפי כח הקולע וכשתגיע לתכלית כח הקולע תשוב למטה בטבעה ותשוב למצוקי ארץ למדרגה התחתונה (ר"י אבן עקנין, מרפא הנפשות א). — ובהשאלה, לדבר גבוה כעין עמוד: ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה וכו' השן האחד מָצוּק1 מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע (ש"א יד ד-ה). — *ובהשאלה, כמו עמודי עולם, אנשים גדולים בחכמה ומעשים טובים, צדיקים גדולים וכו': אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש (בר קפרא, בקינתו על רבי, כתוב' קד.). — ואמר הפיטן: יבינו כל יצורי ארץ, אם כך במצוקי ארץ, מה יעשו רשעי ארץ (ר"א קליר, אמץ אדירי, מוסף א ר"ה). עבדיך לטוב תערוב צו כתמם למחקה, זכרה מצוקי תבל פעולתם אם פסקה (ר"א בר' שלמה, בין כסא, סליח' ד עשי"ת). ולהסב בפרדס עם מצוקים ואיתנים, אשר ביום קוראים ובלילה שונים (מכת' בן מאיר לרסע"ג, כ"י בודלי'). — °ובמשמ' צַר, ההפך מן רחב: כי אין צורת הרחב צורת המצוק ולא צורת הארוך צורת הקצר (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש א).