מִצְוָתִי

°, ת"ז, לנק' מִצְוָתִית, מ"ר מִצְוָתִיִּים, מִצְוָתִיּוֹת, — של מצוה: שזאת האומה כשתעשה הפעולות המצותיות אשר באו בתורה וכו' תראה מהם ההצלחה המיועדת בדבר התורה מצד הפעולה (ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב ד).

חיפוש במילון: