ש"ז, בכנ' מִצְחֲךָ, מִצְחוֹ, מִצְחָם, מ"ר סמי' מִצְחוֹת, — חלק הפנים, באדם ובהמה, שמלמעלה מהעינים עד תחלת השערות, Stirn; front; forehead: והיה (הציץ) על מֵצַח אהרן וכו' והיה על מצְחוֹ תמיד (שמות כח לח). וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצְחוֹ ותטבע האבן בְּמצְחוֹ ויפל על פניו ארצה (ש"א יז מט). והתוית תו על מִצְחוֹת האנשים הנאנחים והנאנקים (יחזק' ט ד). ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה בְּמצְחוֹ לפני הכהנים וכו' והנה הוא מצרע בְּמצְחוֹ ויבהלוהו משם (דהי"ב כו יט-כ). — מֵצַח אשה זונה, מליצה להעדר בֹּשֶׁת לאדם: ותחניפי ארץ בזנותיך וכו' וּמֵצַח אשה זונה היה לך מאנת הכלם (ירמ' ג ב-ג). — חֲזַק הַמֵּצַח, שאינו מתביש, שאינו מפחד, שעֹמד במרדו: ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אבים לשמע אלי כי כל בית ישראל חזקי מֵצַח וקשי לב המה (יחזק' ג ז). — נתן את מִצְחוֹ חזק לעמת מֵצַח פלוני, נתן לו עז ואמץ לב שיוכל לעמד בפני פלוני: הנה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם ואת מִצְחֲךָ חזק לעמת מִצְחָם כשמיר חזק מצר נתתי מִצְחֶךָ לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה (שם ח-ט). — מִצְחוֹ הוא נְחוּשָׁה, הוא קשה ערף, עֹמֵד במרדו: מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך וּמִצְחֲךָ נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום (ישע' מח ד-ה). — ובתו"מ: טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו (נגע' יד א). עד אשר לא תחשך השמש זה קלסתר פנים והאור זה החוטם והירח זה המצח והכוכבים אלו ראשי לסתות (מד"ר קהל', עד אשר). — ובסהמ"א: צרעת המינות במצחות האנשים פורחת (פ' דוראן, הקד' ספ' כלימת הגויים). — ובמליצה, °מֵצַח הַיָּמִים: על מצח ימים הוחק כי הוא משרה יורש (ר"י הלוי, שור אם קרעה בת שחר). — *עַזּוּת מֵצַח: אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו (ר"א, קדוש' ע:). — °עז מֵצַח, כמו עז פנים: וכהקרא הגרזן והסכין חרבות, יודון כל אנשי הלבבות, כי כמו כן יקראון הרמחים, ולא כעזי המצחים (דונש על מנחם, טען). ומנהו יהיו יגון וחדוה, ועז מצח ושפלות וענוה (ר"י זבארה, בתי הנפש). — °העיז מֵצַח: הלכנו אחרי משאות שוא ומדוחים, והקשינו ערף והעזנו מצחים (בנימין בר זרח, איך נפתח, סליח' יום א). °אין לו מֵצַח לעשות דבר, אינו מעיז לעשותו: ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשל בך הכל ממנו ולא ממך (רש"י בראש' ג יו). — °בעלת מֵצַח: אבל היא (הזונה) בעלת מצח ועזות וסוררת שלא תודה על האמת (ר"ז הלוי, פי' משלי ז יא). — °מֵצַח הַמִּכְתָּב: הוא ציון על מצח המכתב אשר ציינו המעתיקים הקדמונים (ז. שטרן, הערה לאגר' מנחם לר"ח הנשיא).