1 [רגילים לבאר מלה זו כש"נ או ת"נ, נגזר מן א. רֹאשׁ, כאלו במשמ' האבן הראשית וכדו', אך אין פרוש זה יוצא ידי הענין והמלים. והשבעים (שהבינו תשאות במשמ' תַּשְׁוִית ושויון, ἰσότης)  מתרגמים τὸν λίϑον τῆς ϰληϱονομίας, כאלו את אבן הירושה. ואולם למעשה אין תשאות חן אלא כאלו תְּשֻׂאוֹת (מן שׂוֹא, הבא במקום נשׂא), ואבן הראשה תשאות חן, היא אבן הנותנת לאדם לשאת חֵן ושכל טוב בעיני כל רואיו, אבן אשר חן לה, כלשון הכתוב במשלי יז יח: אבן חן השחד בעיני בעליו. ועל כן בהכרח הָרֹאשָׁה בינ' נק' היא של פעל במשמ' הנותנת חנם, או הנותנת חֵן, והואיל ובא במקרא אף ב. רִאשׁוֹן, רִאשׁוֹנָה (עי' גם ב. ראש, הערה) במשמ' מתנת חנם, יש להניח שהיה פעל ראש במשמ' כזו בלשון.]