ש"נ, — מנוחה: אשר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת הַמַּרְגֵּעָה ולא אבוא שמוע (ישע' כח יב). — ואמר המליץ: המוכרים חיי עולם בחיי שעה, דעו כי לא זאת המרגעה, לכן התעתדו ליום הנסיעה, וסורו רדו מן הגבעה (ר"י חריזי, תחכמ' ב). שנסתי מתני באזור הנסיעה, ופשטתי סות המרגעה, ולבשתי כסות היגיעה (שם ג). — ומ"ר °מַרְגֵּעוֹת: שוכן עד וקדוש נם לכתוב מסעות, להודיע חסדו כי הוא רב ישועות, נחה כצאן עמו לאט ובמרגעות (ר"י נג'ארה, נסע כצאן).