* 1, ש"ז, — מַלְמַד הבקר: שהאכר עובר והמרדע על כתפו (ר"ט, אהל' טז א). המרדע שנתנו על גבי בהמה וראשו אחד נתון על גבי המת וראשו אחד נתון על גבי אדם (תוספת' שם טו יד). המרדע שנפלו משקין על מקצתו (שם כלי' ב"ב ג ה). — והיה ארכו ועביו של המוט קצוב ולכן השתמשו בו כעין מדה לארך ועבי: אילן שהוא נוטה לשדה חברו קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה (ב"ב ב יג). סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל נסדק מן התנור לסרידה שיעורו מלא פי מרדע שלא נכנס וכו' היה עגול אין רואים אותו ארוך אלא שיעורו מלא פי מרדע נכנס (כלים ט ז). כל המטלטלים מביאין את הטומאה על אדם הנושאן בעובי המרדע (ר"ע, אהל' טז א). ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע (תוספת' שם ז א). — ומ"ר מַרְדֵּעוֹת: ולא יקרא לאור הנר וכו' אפילו גבהו שתי קומות ואפילו שתי מרדעות (רבה, שבת יב:). אחד אומר גבוה (הירח, לענין קדוה"ח) ב' מרדעות2 ואחד אומר ג' (ר"ה כד.). — ובסהמ"א: כשיבוא לחרוש ומרים המרדע להכות הבהמה שחורש בה (ערוך, זה הערך). — ואמר הפיטן: דרבוני מלמד מרדעי, נתון רועה דרדעי, דן והוכיח פדעי, אם לא תדעי (ר"ש הבבלי, אור ישע, יוצ' א' פסח).
1 כבר אמרו בירוש' סנה' י א וז"ל: וז"ל: כדרבונות ג' שמות יש לו מרדע דרבן ומלמד מרדע שהוא מורה דעה בפרה. ע"כ. וכך גם במד"ר ויקר' כט. ובמד"ר במד' יד ופסיק' רבתי ג הביאו החלק הראשון בשם ר' תנחום: א"ר תנחומא המשנה קראת אותו מרדע והמקרא קרא אותו דרבן ומלמד. ע"כ. והחלק השני בשם ר' נתן: א"ר נתן למה נקרא מרדע שמורה דעת בפרה. וכך פרש הרמב"ם, אלא שהבדיל בין חלקי הכלי הזה, ואמר: המרדע הוא המלמד והוא עץ ארוך עב וכמו מסמר חד תקוע בקצתו מלמעלה וזה הברזל נקרא דרבן ובקצה השני מלמעלה ממנו ברזל כמו רומח והעץ נכנס וזה הברזל נקרא חרחור (רמב"ם, הלכ' כלים יא כג). ורב שרירא גאון אמר וז"ל: ופרוש מרדע כלי שהשור חורש בו וארוך הוא יותר מקומה (תשו' גאוני מו"מ צג. אך בודאי שלא דקדק בדבר. ואולם אין ספק כי גזרתו של ר' נתן שהיא הרכבה מן צורה ומן דעה אינה אלא מדרש מלים המוני, אך בעצם הכונה של מרדע יפה פרש ר' נתן, ומקורו במשמ' הפעל רדע ردع בערב' ההמונית, בענין התרה בפלוני, עשה לו אות להעיר דעתו על דבר מה, ואין ספק כי במשמ' זו שמש פעל זה בעבר' וממנה בא לערבית.
2 כך בכל נוסח' הדפוס וברוב כ"י. ובכ"י א"פ מדרגות. ובתוספת' ר"ה, כ"י א"פ הוצא' צוק"מ ב ב) מרדאיות.