מַרְדֶּה

*, ש"ז, — כלי לרדות בו הלחם מהתנור: השוכח פת בתנור וקדש עליה היום מצילין הימנה מזון שלש סעודות וכו' הרודה רודה בסכין אבל לא במרדה (תוספת' שבת יג ח). מרדה ניטל הרודה טמא מפני הצינורות ניטלה הצינורת טמא מפני הרודה (שם כלי' ב"מ ג ז). אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים (תענ' כה.). — ואמר המליץ: למתי תעמדי בעזות מרדך, ותשרפי את גופי במרדך (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר פא.).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים