א. מַרְדּוּת
1, ש"נ, — שה"פ מן מָרַד, נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, כנוי של קללה לאשה: ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות הַמַּרְדּוּת2 הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך (ש"א כ ל).
1 עי' הערה לקמן.
2 דעת רֹב המפרשים הקדמונ' והחדשים שהוא מן מרד. וגם השבעים תרגמו במשמ' זו (לפי קריאתם: בן נְעָרֹת הַמֹּרְדוֹת). סומכוס ותיאוד' במשמ' תנועה ונדידה ממקום למקום. ת"י: בר סרבנותא דמרדותא קשיא. ופרש רד"ק: מאמך היה לך זה שהיא מורדת ברצוני וכמו כן אתה מורד במה שאני רוצה ואוהב מה שאני שונא. רש"י גזרוֹ מן רדה: שהיא ראויה לרדות ולייסר. וכך דעת קצת החדשים.