ב. מְשׁוֹאָה
1, מְשֹׁאָה, ש"נ, – מקום שמם, veröd. Platz; désolation: הערקים ציה אמש שואה וּמְשֹׁאָה (איוב ל ג). להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו להשביע שאה וּמְשׁוֹאָה2 ולהצמיח מצא דשא (איוב לח כו-כז).
1 מן שרש שאה, עי"ש.
2 בקצה ספרים ומשֹׁאה.
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.