ב. מְשׁוֹאָה
1, מְשֹׁאָה, ש"נ, – מקום שמם, veröd. Platz; désolation: הערקים ציה אמש שואה וּמְשֹׁאָה (איוב ל ג). להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו להשביע שאה וּמְשׁוֹאָה2 ולהצמיח מצא דשא (איוב לח כו-כז).
1 מן שרש שאה, עי"ש.
2 בקצה ספרים ומשֹׁאה.
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.