א. מְשׁוֹאָה

1, ש"נ, – צרה גדולה, Kalamität: calamité; -ty: יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה וּמְשׁוֹאָה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (צפנ' א יה). – ואמר המשורר: ונחה המלוכה מן משואתכם ושככה, ואין בכם אשר יצלח למועצות ולמלאכה (ר"ש הנגיד, לך עושר). ירקב בקנאות, ויועד בשנאות, לשואות ומשואות, ומספד ותמרורים (דונש, לדורש החכמות). האש לא עצרה כח להאיר להם ונגה כל כוכבי או לא יהלו משואת ליל זה (רנה"ו, חכמ' שלמה יז ה).



1 משרש שוא, עי"ש. בערב' שׂו', אלשׂו' سؤ, السؤ [ומהשרש הזה בעצמו גם שוא'ה וגם משא'ה  مساءة], ופרשו המלונים הערבים: אלהזימה ואלשׁר ואלבלא' ואלעד'אב, – ובעבר': מבוסה ורעה וצרה גדולה וענש ויסורים.

חיפוש במילון: