ש"נ, בכנ' מְשׁוּגָתִי, — מה ששָׁגָה אדם, Irrtum erreur; error: ואף אמנם שגיתי אתי תלין מְשׁוּגָתִי (איוב יט ד). — ואמר המליץ: וגם בינה אחי כי השוגג בפתרון ולא שם בספר אתו תלין משוגתו, ואצלו תשובב חטאתו, והשם ספר בתועות ומשוגות, נפשות רבות על ידו הרוגות (הקד' תשו' דונש על מנחם).  ותערוג וערוגה, הביאם במשוגה, לפוקה ולתוגה, כמוהם נחברים (הוא, לדורש החכמות). דחה תדחה משוגה, ותחיה בשמי ערוגה, ותתן לדמעה פוגה, בהפיצך ענן דאגה (ר"י הלוי, ידע תדע).