° 1, ש"נ, מ"ר מַשּׁוּאוֹת, —  חרבה, Trümmer; débris; wreckage:  היתפאר נופל למשואות, ועל אלהים ידבר נפלאות, כה אמר אדני צבאות (ר"י הלוי, אלהים בקדש).  שארית יוסף דעת אל מבקשים, ובעת צרתם לבית קדשו חשים, ולחסות בצלו ועוד רחמיו דורשים, ואז צורר ומשטין יפלו למשואות (הוא, שארית יוסף).  הוד והדר לפניו יראה בעיניו בעוד יש בו נשמה, נפל למשואות וחשכו הרואות בשובו אל אדמה (ראב"ע, אשרי איש).  בתוך משואות כי נפרדת מאתי, עמך פלאות אעשׂ לך בבוא עתי (הוא, יעלה יפת קול).  הסיר זעם ופעם הרימה למשואות, במי אהבה מחה חובה וקרע שטרי חטאות (רמב"ע, בלב בר).  חרש למשואות עיר מלאה תשואות, ובתי סופרים ומשניות יותר מארבע מאות (ר"א קליר, איך תנחמוני, קינ' לת"ב).  חלפו עלי ביום זה חמש תלאות, טרפו חיתי וישימוני למשואות, יגעה נפשי יגוע והלאות (אזי בבגדי, סליח' י"ז תמוז).