מָשׁוֹחַ

* 1, ש"ז, מ"ר מָשׁוֹחוֹת 2, — מי שזו מלאכתו למדֹד את הקרקעות, Feldmesser; arpemteur; surveyor: יתדות אהלים ויתדות המשוחות וכו' (כלים יד ג). מי שיצא חוץ לתחום וכו' אפילו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין (ר"ש, ערוב' ד יא). שלשלת דוסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות3, הרי זו טמאה מפני שממתיח בה את אוהלין (תוספת' כלים ב"מ ב ב). חוט של בנאין ושל סיידין חמשים אמה רשב"ג אומר אף של משוחות4 חמשים אמה (שם כלי' ב"ב ז ב).



1 מן *ב.משח, עי"ש.

2 כך הנקוד בשני כ"י של משניות מנֻקדות, כ"י פרמה, שהוא עתיק מאד, וכ"י בודליאנה מספר 2826. ואעפ"י שהמם ראויה להיות בשוא בכ"ז אולי כך היו אומרים בחיי הלשון, וכמו בָּגוֹדָה.

3 כך בנוסח' הדפוס, ובכ"י מושיחות.

4 בכ"י משיחות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים